טוב,פאנפיק ראשון שלי..
קרדיט על הבטא לkineret17
פרולוג~
לפני שנים רבות, בממלכה קסומה ועתיקה, חי מלך אשר לא היו לו אחים ומשפחה. הוא היה בודד עד שהתחתן עם אהובת ליבו, מלכת נרניה אנדריאה גיי'נה לוסו רנלדי. כעבור שנים של ניסיונות כושלים, הצליחה המלכה הצעירה ללדת למלך יורשת. הנסיכה הקסומה של נרניה, הנסיכה אליי. כול הממלכה הקסומה שמחה על הולדת יורשת העצר, חוץ מהמכשפה הלבנה. המכשפה הלבנה, שנאה את הילדה ואת אימה. היא אהבה את המלך, אשר פעם היה שלה. אך כשהבין המלך שהיא לא תשתנה ניפרד מימנה. המכשפה הלבנה זעמה. למרות שהייתה ידועה כקרת לב, ליבה נשבר כשאהובה בחר באחרת. היא נשבעה לעצמה,שהוא ישלם על כך.
אחרי ששמעה שהמלך אסלן ואשתו הזמינו את כול אצילי הממלכה וכול הקוסמים הגדולים,שחיו באותו תקופה לארמון, למסיבה של הנסיכה אליי,היא רתחה. 'אני אהרוג את הילדה!' חשבה לעצמה. אך לפתע הבזיק במוחה רעיון. היא זכרה שלפני שנים רבות הייתה אגדה על נסיכה קסומה בעלת כוח קסום וטהור שתביס את הרע. אף אחד לא ידע על הנסיכה ושהיא תהרוס אותה.
היא חייכה לעצמה חיוך קר וקראה לשומריה. כעבור פחות מדקה, התאספה לידה חבורת זאבים עצומים, הם הביטו בה בציפייה. "כן, הוד רוממותך?" שאל המנהיג בכבוד. " ברצוני שתכינו את הכרכרה. אנחנו הולכים לנרניה, לאסלן." אמרה. הוא הנהן וכעבור רגע, הגיע הגמד הזקן, המשרת שלה. " הכרכרה מוכנה, גברתי." אמר ברשמיות. המכשפה הלבנה חייכה בקור, קמה מהכיסא שלה, שכולו קור ויצאה לשטח האחורי של הטירה האפלה והקרה.
באותו זמן בארמון, המלך אסלן השתנה לבן אנוש, רק הוא ובתו היחידה,יוכלו אי פעם להשתנות לכול יצור שהם ירצו. אשתו אנדריאה לא יכלה בגלל שהיא הייתה נמרה, והיא גם לא רצתה בכך.
בתוך עריסה מלכותית נח יצור קטנטן עם עיניים כחולות עמוקות, כמו הים,והביט בכול הסובבים. ליד העריסה הגדולה,ישבו 7 פיות מכול הממלכה והעניקו לה מתנות. הראשונה אנפנדרה, פיית היופי. היא הביטה בנסיכה אלי ברכות, וחייכה. " כול יום שתגדלי,יופייך יאיר לכולם." אמרה בחיוך. אחריה פיית החוכמה, הפיה שירדאטה. שירדאטה הביטה ביצור הקטנטן וחייכה. " כול רעיונותייך יהיו נפלאים,הנסיכה אלי," אמרה. כשלקחה הפיה השלישית את הנסיכה בזרועותיה, נפתחה לפתע דלת הכניסה בעוצמה. המכשפה הלבנה נכנסה לחדר והביטה בתינוקת הקטנה.כולם התחילו להתלחשש. " אני רואה, שהתחלתם את המסיבה בלעדיי. הרי אף אחד לא חשב להזמין את מלכת הקרח נכון?" שאלה בקור. המלכה אנדריאה מיהרה אליה, "לא חשבתי שאת חיה, חשבנו..." היא לא הצליחה להשלים את המשפט, כי באותו הרגע המכשפה הלבנה לקחה את התינוקת והחזיקה אותה.
"עזבי את בתי!" קרא אסלן. "אני לא עושה שום דבר רע, רק באתי לתת לנסיכה הקטנה מתנה," אמרה המכשפה הלבנה. " בואו נראה מה מתאים לך." אמרה המכשפה הלבנה בקול והרימה באוויר את אליי. אלי התחילה לצווח ולבכות. המכשפה הלבנה הטילה כישוף וחייכה. " מה עשית?!" צרחה המלכה אנדריאה והחלה לבכות. התינוקת נעלמה! " היא מתה." אמרה המכשפה הלבנה, הרימה את שרביטה והלכה משם. אבל המלך והמלכה, לא התייאשו וחיפשו את הנסיכה בכול מקום, אך לא מצאו אותה.הם נאלצו להאמין שהיא באמת מתה. כעבור כמה לילות, אסלן חזר לארמון אחרי חיפוש מלא, וניכנס לחדרו. הוא מצא את אשתו, אהובת ליבו, מתה. היא כנראה מתה בשנתה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ באותו ערב חורפי,חזר רובין מעבודתו. הוא החליט ללכת ברגל, הרי המרחק ממקום עבודתו לביתו קצר. לפתע, שמע קול בכי. הוא התקרב לרחוב וראה תינוקת יפיפייה שרועה על הרצפה. הוא לקח אותה בזרועותיו והביט בשרשרת הכסופה שהייתה מונחת על צווארה. 'אליי' היה רשום שם. באותו רגע רעמו העננים, והתינוקת צרחה בבכי. הוא עטף את התינוקת במעילו וחזר לביתו. אשתו סופיה, מעולם לא יכלה ללדת ילדים. הם החליטו לאמץ את אליי.
~~~~~~~~~~~~~~~~ תגובות?
|