ניגודים משלימים .

ניגודים משלימים.  
ממתי יש דבר זה??
איזה מין דבר מגוחך זה. ניגודים משלימים. הסטיגמה הזו תמיד הצחיקה אותה .
לילי חשבה ש"ניגודים משלימים" יכול להיות שם נחמד לאיזו קומדייה רומנטית אמריקאית וקיטשית , אבל לא ממש מוטו לחיים.
אחרי הכל , מה בעצם יחבר אותם יחד , אם לא אותם דברים ? סלוטייפ ?
לא.
היא גלגלה עיניים בכל פעם שפוטר הזכיר לה שוב ושוב שהם פשוט  'ניגודים משלימים' , ואחר כך פשוט זרקה לו שאם הוא חושב ככה הוא פתטי לגמרי ושקוע עד הראש בשטויות של טיניינאג'ר.
היא לעולם לא התעסקה בשטויות של טינייג'ר.
ובכן , היא בהחלט הייתה " טינייג'ר ," אבל חשבה שזה מעט אידיוטי להתעסק בדברים כה רדודים , כשהיא בסוף השנה השישית שלה !
לילי לעולם לא הודתה בזה - אבל לפעמים עלתה בראשה מחשבה שיכול להיות שהיא פשוט , מה שוקרה לעיתים נדירות ביותר , איך אומרים , טועה , בקשר לפוטר. לילי מיהרה לסלק את המחשבה המגוחכת הזו מראשה והחלה לעסוק שוב בלשכנע את עצמי שפוטר הוא שובניסט שמתכחש לפמיניזם.

היא הסתכלה בעיניים של האדם שאהבה . היא לא האמינה שזה באמת יקרה. לעיתים ממש רחוקות היא חשבה על כך בתור בדיחה ואחר התפקעה מצחוק במשך שעות אם לא ימים , עיניה דומעות והיא דופקת על הרצפה ברוב אנרגיה , אך היא לעולם לא לקחה את זה באמת ברצינות.
אבל תראו אותה עכשיו.
היא מתחת לחופה עם האיש שכל הזמן הזכיר לה שהם ניגודים משלימים , שהיא כל הזמן נפנפה אותו בשאת-נפש והייתה בטוחה שהוא יירד ממנה מתישהו.
והיא אוהבת אותו.
בדרך כלל היא הייתה מתעמקת בעניין - איך היא בעצם התאהבה בו ? הבחור שהיא כל כך שנאה , שהדביקה עליו את מדבקת " השובינסט הנודניק " , ג'יימס פוטר , כעת מביט בה בעיני האגוז החומות שלו ועומד לנשק אותה לקול תרועות הקהל . לילי מחליטה שלא אכפת לה . היא מנשקת נשיקה מספקת וענוגה את הבחור שהיא כה אוהבת , בין אם הוא ג'יימס פוטר ובין אם הוא לא.

" ואל תשכח לבקש ממנו עוד קרמבואים ! " , לילי ההרה מזדעקת באוזניו של ג'יימס שכותב קלף ארוך במיוחד לדמבלדור , בו הוא מבקש את מצרכי המזון שהוא ובעיקר לילי צריכים.
ג'יימס מוסיף לרשימה ' 10 חבילות קרמבואים - '
"במילוי אקסטרה וניל ! "
' - במילוי אקסטרה וניל. '
"ובכן , " הוא מחייך אל אשתו , שבדיוק עשתה פרצוף מעוות - כנראה כי הצירים דבקו בה . " לעולם לא פגשתי מישהי שמזמינה בסוף יולי - אוטוטו אוגוסט  - קרמבואים במיילוי וניל . "
"במילוי אקסטרה וניל ! "
"כמובן , אקסטרה וניל . איך יכולתי לשכוח . "

"ג'יימס".
"לילי , אני ישן " , נוהם ג'יימס ומתהפך לצד השני .
" אבל ג'יימס ! "
"מה ? את עוד פעם חולמת שהמרשמלו מאתמול מפתחים נגדך נשק ? "
"לא !  "
" אז מה ? עכשיו - " ג'יימס הציץ הצצה חטופה בשעונו. " שלוש וחצי בלילה ! "
"אבל - ג'יימס - אני עומדת ללדת !! "

" עוד קצת , עוד קצת , הוא עוד דקה יוצא , ו - "
" אהההההההההההההה !!!!!! " .
צעקה חדה פילחה את בית החולים מנגו וגרמה לחירשות זמנית של רוב האנשים השהו במקום.

"הוא יפהפה .. " לחשה לחשה לילי באושר , והביטה בפעוט המעורסל בזרועותיה .
" יש לו בדיוק את העיניים שלך , ליל'ס. " אמר ג'יימס בהתרגשות .
התינוק פלט על זרועה של לילי פליטה בריאה והתהפך . ג'יימס ניסה לכבוש זעקת צחוק וכשל .
" נקה את זה " .
ג'יימס הביט בעיניה של אשתו , בהם נדלק זיק מסוכן , ומלמל לחש קרצוף שניקה את זרועה .

" לילי ! זה הוא ! קחי את הארי ורוצי ! אני אלחם בו ! אני אלחם בו ! אני אנסה להרחיק אותו ! רו - "
אך לפני שג'יימס פוטר הספיק לסיים את המשפט , פגעה בו קרן אור ירוק וקטפה את חייו.
לילי כבר הייתה בקומה העליונה , מערסלת את הארי בידיה ומנסה להרגיעו כשדמעות נוצצות זולגות על לחייה . היא מנדנדת את בנה  על זרועותיה והוא נרגע . לילי מניחה אותו בעדינות בערסל שהיה בקרבת מקום , ומנשקת את הפעוט בלחיו הרכה , בעודנה לוקחת בחשבון שזו הזדמונתה האחרונה להיפרד מבנה יחידה. נשמע פיצוץ עז , לילי בקושי הספיקה להתרחק מבנה היקר , ו - וולדמורט עמד בדלת  , עיניו המפחידות רושפות , והוא נראה מאיים מתמיד. לילי ידעה מה הוא עומד לעשות עוד לפני שהוא מילה מפיו חסר השפתיים.
"לא את הארי ! לא את הארי ! רק לא את הארי - "
"זו הצידה , ילדה טיפשה - "
"רחמים ! תהרוג אותי במקומו ! רק לא את הארי !"
הדבר האחרון שלילי הרגישה ושמעה  בחייה הוא את קול בכיו של הפעוט שזה עתה התעורר , ודמעה שמנמנה שזלגה על לחיה.

" אז אנחנו מתים ? "
" אני מניח שכן ."
לילי וג'יימס  היו במין תחנת רכבת מוזרה כזו , אם אפשר לכנות כך תחנת רכבת . היא נראתה כמו ארמון עם כיסאות מסביב , אך למרבה הפליאה הזכירה בו בזמן את קינגס קרוס. לפתע רכבת צחורה שבצחורות , הגיחה ממקום בלתי נראה וכאילו שאבה את לילי וג'יימס אל תוכה , ואז - ואז החלה לנסוע בשיא המהירות .

"אבדה קדברה ! "
"אקספליארמוס ! "
שני השרביטים נפשו במטח של זיקוקים צבעוני , אך לבסוף שרביטו של וולדמורט - שחור על רקע הזריחה - חמק וטס מבין האצבעות הלבנות . הקללה ההורגת פגעה בו , והוא מת עוד לפני שנפל על הקרקע המוצקה , כמו קליפה ריקה שאיבדה את תכנה לחלוטין .
הארי הריע , וכך גם חבריו , מוריו , וההמון ששרץ באולם הגדול .
לילי נשענה על ג'יימס , מחייכת בעקבות מה שקרה זה עתה . היא וג'יימס צפו בהכל מן מקום המצאם . מאחוריהם דמבלדור , רמוס , פיטר , עין הזעם , דובי , וטונקס חייכו חיוכים מאושרים . סיריוס הריע בקול גדול ועשה פליק פלאק לאחורנית.
" אני מניחה שבנקודה זו בננו סיים לעולם עם כוחות האופל . אני לא חושבת שכל זה עשה לו טוב . "
" אני דווקא חושב שכל הקרמבואים שזללת ובלסת כשהיית בהיריון עלו למוח שלו ."
לילי רק צחקה. לא היה לה מה לומר , חוץ מאותה משפט מאוס ומייגע - ניגודים משלימים .