מאלף הדראקונים

"5 דקות...רק עוד 5 דקות" הארי פוטר מלמל לעצמו, מנסה נואשות לשרוד את סוף שיעור שיקויים. הוא כבר היה מת לצאת מהצינוק אל תוך האולם הגדול לארוחת הצהריים. כאשר הוא התחיל לפנות את שולחנו, מחכה בקוצר רוח לחופש שלו, דלת הכיתה נפתחה ותלמיד שנה חמישית מרייבנקלו שהוא לא הכיר ניגש אל שולחנו של סנייפ והעביר לו פתק.

סנייפ הסתכל על הפתק קצרות, ואז קרא "מר מאלפוי, אתה רשאי ללכת. אביך מחכה לדבר איתך.” דראקו מאלפוי חייך ברשעות לעבר הכיתה, אסף את דבריו והתחיל ללכת לעבר קדמת הכיתה. הארי קלל מתחת לשפתיו, ומתפלל שגם הוא היה יכול לעזוב את חור הגהנום הזה.

כאשר דראקו עבר ליד שולחנו של הארי (הארי הוכרח לשבת בקדמת הכיתה, היכן שסנייפ יכל לשים את עיניו עליו), הוא הוציא בשקט את שרביטו והפיל בעזרתו צנצנת מלאה קשקשי ארמדיל על כל השולחן.

"מאלפוי!” הארי צעק, אבל לא קיבל תגובה. שולח אליו מבט שמח-מרושע, דראקו יצא מן הדלת. סנייפ היה לידו תוך רגע.

"אלה יהיה 5 נקודות מגריפינדור, פוטר, על בזבוז מרכיב נדיר לשיקוי" הוא אמר.

"אבל מאלפוי-”

"ועוד 5 נקודות על ניסיון להפיל את האשמה על תלמיד אחר".

הארי גלגל את עיניו, רותח מבפנים. סנייפ פנה אל שאר הכיתה, ודיבר

"הכיתה משוחררת. חוץ, כמובן, מפוטר, שלא יחשוב אפילו לעזוב לפני שהוא יאסוף כל קשקש ארמדיל.” נושך את שפתיו, הארי התחיל במלאכת האיסוף, תופס מבטים מנחמים מחברי גריפינדור, כשהוא מתעלם מצחוקם של הסלית'רינים.

"אל תטרחו לחכות לי" הוא אמר לרון והרמיוני כאשר הם עברו לידו. “אני אתפוס אתכם באולם הגדול.” רון נראה מעוצבן, ומלמל משהו מתחת לשפתיו, שהארי היה די בטוח שמר וויזלי לא היה מאשר, בעוד הרמיוני נתנה להארי מבט סימפטי ולוותה את רון אל מחוץ לכיתה.

"נתראה בארוחה, הארי,” אמרה הרמיוני, והיא ורון נעלמו מחוץ לדלת.

ובינתיים...

"מה?!” דראקו מאלפוי בהה באביו, מתוסכל. “אתה לא יכול להיות רציני?”

"כמובן שאני רציני, דראקו! למה שאני לא אהיה? זה מאוד מקובל ונפוץ בין משפחות טהורי-הדם.”

לוציוס ודראקו מאלפוי עמדו בחדר קטן ליד האולם הגדול, ולוציוס בדיוק הביא לדראקו חדשות לא מעודדות.

"אבא, אני לא יכול להתחתן עם פנסי פרקינסון, ואתה יודע את זה! אתה באמת חשבת שאני אסכים לנישואים מאורנים?” דראקו הרגיש כאילו ראשו הסתובב,והמילה פאק המשיכה לחזור על עצמה שוב ושוב בראשו.

"דראקו, באמת, תהיה פראקטי פה. אני מצפה שתסכים בגלל שאני מצפה ממך למלא את חובתך כבן למשפחת מאלפוי. העלמה פרקינסון היא מכשפה לבבית ממשפחה טובה. אתם שניכם תתחתנו בדיוק אחרי שתסיימו את הלימודים בהוגוורטס.” לוציוס נראה כאילו הוא היה בטוח שהעניין הוסדר.

"אבא, אני לא יכול להתחתן עם פנסי. אתה שכחת לגמרי?”

מלפוי נאנח. “שכחתי, מה, בדיוק, דראקו?”

"אממ...אולי שאני הומו??” דראקו לא יכל להאמין שהוא קיים את השיחה הזאת עם אבא שלו. כשאבא שלו גילה את זה שנה שעברה, הוא באמת חשב שאבא שלו הבין.

"דראקו, אם אם אתה מתכוון ל'התנסות' שלך עם הזביני הזה בשנה שעברה, אני בספק אם זה הופך אותך להומו. אתה רק התנסית. זה לא כאילו אתה יוצא עם אף אחד כרגע. וזו בהחלט לא סיבה לצאת מהנישואים המאורגנים שלך.”

דראקו רק בהה באביו, חסר מילים (לראשונה בחייו). חודשים של סקס תשוקתי עם 'הזביני הזה' היו בקושי התנסות בראשו, לא לדבר עם המדריך מרייבנקלו שהוא השתעשע איתו ושחקן הקווידיץ' מהקיץ. ואז הוא נזכר בדבר היחיד שאביו אמר שהיה יכול אולי והוציא אותו מהסיטואציה הזו.

"חכה, אבא, מה אם הייתי אומר לך שאני כן יוצא עם מישהו כרגע?” דראקו החזיק את נשמתו.

לוציוס הסתכל עליו בזהירות. “אני מניח שאם היית יוצא עם מישהו כרגע, אני אולי הייתי יותר נוטה להאמין שהנטיה המינית שלך אמיתי, ולא רק דבר חולף. אבל בכל מקרה, דראקו, זו לא הנקודה, אתה לא יוצא עם אף אחד, אתה-בבירור רק מנסה לצאת מהנישואים וזה לא עומד-”

"אבל אני כן יוצא עם מישהו!” דראקו קרא ביאוש. לוציוס קפא.

"באמת, דראקו? אני מתקשה להאמין לך. האם יותר לי לשאול למה לא ספרת לי?”

דראקו חשב במהירות. “בגלל ששמרנו את זה בסוד"

לוציוס השתעל. “ניסיון נחמד, דראקו, אבל אף אחד לא היה שומר את העובדה שהם יוצאים עם בן מאלפוי בסוד. זה כבוד רב.”

"ובכן, כן, אבל אתה רואה, אנחנו שמרנו את זה בסוג בגללו, אני לא הייתי בטוח שאני הייתי יכול לספר לך עדין, אתה יודע, הוא כל-כך שונה מאיתנו, אנחנו רק היינו זהירים...”

דראקו ידע שהוא התחיל לברבר, אבל הוא היה נואש כאן. נישואים עם פנסי לא היו אופציה.

"בסדר, דראקו, אני לא מאמין לך אבל אני אשתתף במשחק שלך. אז מי בדיוק הילד המסטורי הזה שאתה יוצא איתו, שאתה מרגיש שאתה צריך להסתיר אותו מאבא שלך?” לוציוס הרים גבה כאשר הוא אתגר את בנו. דראקו הרגיש את ליבו דופק בחזהו.

"הוא...זה...אני יוצא עם..” ברגע זה דראקו שמע קולות צעדים מבחוץ, וכשהוא מתפלל שהן יהיו שייכות למישהו שיכול לעזור לו, הוא רץ אל הדלת ומשך את בעל הצעדים אל תוך החדר מגב הגלימה שלו, מתעלם מצעקת ה"היי!” שעזבה את פיו. דראקו נחנק כאשר הוא ראה את מי בדיוק הוא משך, וכמה חזק הוא בוהה בו,אבל מתפלל שהוא יצליח בזה.

"אבא, אני רוצה שתכיר את החבר שלי, הארי פוטר.”

		הפרק הבא