מעגל החיים

ויתור זכויות יוצרים: הטאליה ודנמרק המגניב שייכים להימארויה הידקאז - סאמה(Himaruya Hidekaz), כריסטיאניה היא לא דמות מקורית בהטאליה, ולא נרמז עליה שום דבר, אבל היא בהשראת SatW המגניב, אז אין לי בעלות על שום דבר.

A/N: כריסטיאניה היא שכונה בקופנהאגן שטוענת לעצמאות, מדינה לכאורה. בגלל שיש להם את החוקים שלהם, מותר להם להסתמם ולעשות מה שבא להם, למרות שבדנמרק לא ממש מרוצים מזה. לפי זה, אפשר להסיק שדנמרק זה בעצם האבא של כריסטיאניה, שבגלל SatW, אני מדמיינת את כריסטיאניה כבן היפי עם שיער ארוך שמאוד דומה לבת.

שמות בסקנדינבית שהשתמשתי בהם הפעם-

Boye- שם סקנדינבי מאוד נפוץ, לפי ידיעתי מבטאים את זה כמו Boy באנגלית, אבל... שמות נורדים, כל כך משטים!

Mikkel- שם שהיה מאוד נפוץ בדנמרק ב2011, השם החמישי הנפוץ, למעשה. עכשיו כבר לא. לול. בכל מקרה, מבטאים את זה מיקל, וזה השם שבחרתי לדנמרק הפעם. אני אשנה לדנמרק שמות מדי פעם, כי אני רואה עכשיו סדרה שבדית-דנית עם שמות ממש מגניבים, אז אני כל הזמן נדלקת על שמות אחרים ומשנה לו.

לכריסטיאניה אין שם בסיפור הזה, אבל אני מניחה שפשוט אפשר להוריד את ה-יה ולקרוא לו כריסטיאן...

 סליחה על החפירה, אני מנסה שלא להטריד בזוטות.

טאד, טאד, טאד.

הקול של הגרזן פוגע בעץ.

טאד, טאד, טא-

העץ נפל על שכבת השלג הדקיקה. הוא זורק את גרזנו מידו, ומרים את בול העץ הכבד מעבר לכתפו. לאחר שהוא בטוח כי בול העץ מיוצב על גבו, הוא מתחיל ללכת למחסן העצים. הוא פותח את דלת המחסן בעזרת רגלו, מניח את העץ על שני בולי עצים, וקושר אותם בחבל.

מבט מהיר אל ערמת העצים שנאספה, והוא מרוצה. המחסן כמעט מלא.

הוא רץ, בקושי סוגר את דלת המחסן אחריו, בחזרה ליער. החולצה שלו נדבקה לגופו, למרות הקור.

זה מה שהוא עושה כל היום וכל הלילה, אוסף עצים להסקה לחורף הקרוב. אנשי הכפר עסוקים בדיג, הנשים בעבודות הכפר ובטיפול בילדים ולו נשאר העבודה של דאגה לעצים לחורף הקרוב.

טאד, טאד, טאד.

הוא מכה בעץ שוב ושוב, זרועותיו דקות ולוקח לו זמן עד שעץ נופל, ואז עליו לרוץ מהיער אל המחסן, אך הוא עושה את עבודתו נאמנה. כשהשמש שוקעות והוא מתיישב על האדמה שמכוסה בלבן, אור הדמדומים היה מרהיב, ויללות זאבים ברקע כשעץ לימינו נוטה מעט הצידה.

טאד, טאד, טאד.

הוא ניגב את זיעתו בחולצתו שהוריד מזמן. הוא הקדים לחטוב את העצים השנה, והשמש קפחה על גבו וצרבה בעור הלבנבן. עוד באותו הערב יהפוך לאדום, ויקבל נזיפה מאישה כלשהי על כך שהחורף מתקרב ועליו ללבוש את מעילו. הוא יצחק, יחייך, יפטור את זה בהנפת יד.

כאשר העץ נפל, הוא קפץ על רגליו. העץ האחרון לאותו היום. לא הישג כל כך מרשים, אך הבטיח לקספר שיעזור להם בדיג היום, והשמש כמעט באמצע השמיים.

הוא החל את הדרך המוכרת למחסן, כאשר שמע קול בקצה היער.

"מיקי, מיקי!” ילד קטן, שאותו זיהה כבוי, קרא לו. בוי אחז בידו חבל שנקשר אל קופסת עץ עם גלגלים, בקופסה היו זרדים.

בוי דילג לעברו, מושך את העגלה אחריו.

"מיקי! אספתי גם עצים לחורף!” הבעת פניו של מיקל הפכה לרכה, חיוך קל עלה על פניו, והוא הניח יד על ראשו של הילדון, פורע את שיערו.

"וואו, זה עץ ממש טוב!” הוא צחק אל בוי, חיוכו מתרחב ומאיר את פניו. “קדימה, נלך למחסן, ונניח את העץ שם!”.

כך הלכו בשביל. מיקל פסע בקצב איטי, ובוי קיפץ אחריו, מנסה להדביק את הקצב, ועגלתו מטלטלת אחריו על השביל השבור.

הם הניחו את העצים במקומם. את בול העץ בקצה המחסן, ליד חמישה אחרים ואת הזרדים בערימה אחת בקצה האחר.

הוא נשא את בוי על כתפיו וגרר את עגלתו. שלא תבוא אליו מטילדה אחר כך ותתלונן כי בנה חזר עם פציעות וחתכים, או עגלה שבורה.

טאד, טאד, טאד.

העץ נפל, וכריסטיאניה קפץ ממקומו. למרות שהיה מורגל לכך, עדיין קפץ מדי פעם.

בעבר היה נוהג לשאת את בול העץ שלהם על כתף אחת, ואת כריסטיאניה על האחרת. אבל כריסטיאניה גדל כבר, ולא שמשקלו הפריע, אלא שכריסטיאניה עצמו התנגד לכך.

הוא נתן לכריסטיאניה לבקע את העץ בעצמו, והיה גאה למדי כאשר הביט בילדון שלו. הם ידליקו מדורה וישנו באוהל, פיצוי הולם על השבתות האחרונות שפספס.

"אבא, אני חושב ששמעתי זאב!” הוא הרגיש את הילדון מושך במכנסיו.

"אין פה זאבים, כריסטי.” הוא חייך, וחיוכו התרחב כשכריסטיאניה קפץ מצידו, שילב את ידיו והביט אליו במבט כועס למדי.

"קדימה, כריס.” הפעם תיקן את הכינוי, והילדון התרצה, עוקב אחריו אל האוהל שהקימו. ולרגע, רק לרגע, מיקל הרגיש תחושה של דז'ה-וו.