ויתור זכויות יוצרים: הטאליה והדמויות- רוסיה, ליטא ואסטוניה, אוה, וגם פולין, שייכים להימארויה הידקאז - סאמה (Himaruya Hidekaz), אין לי בעלות על שום דבר.
מוקדש ליו-צ'אן. קאוואי דס!
________________________________________________________________________________________________________
אבל הוא היה בטוח שחיפש מתחת לספה (הורודה), בין העציצים (הורודים), מאחורי המקרר (הצבוע ורוד פוקסיה)...
ועדיין- הוא לא מצא את הפוני שלו! פולין אהב את הפוני שלו. (הוא היה, כאילו, לגמרי מגניב וורוד!)
צלצול. פולין רץ אל הטלפון, חצי בוכה. הוא צלצל כבר פעמיים ופולין, שהיה עסוק בחיפושים אחר הפוני, לא טרח לענות.
"כאילו, מה אתם רוצים?!" צרח בקול מילל לתוך השפופרת.
"היי, פולין, תירגע!" נשמע קולו של ליטא. "אדון רוסיה יצא לאכול פירז'וק אצל השכנה, אז יש לי כמה דקות לשיחה."
פולין משך באפו. "אני, כאילו, ממש עסוק עכשיו. כלומר, לגמרי." אמר בחוסר סבלנות.
"אבל לא תאמין מי הופיע בחצר לפני כמה דקות!" שידל אותו ליטא בחצי לחישה, חושש למשוך תשומת לב. "הפוני שלך! הוא אכל את העשב בגינה, אבל העשב היה קפוא כמו גוש קרח!
אז הוא עשה קולות מוזרים ובדיוק אז שמתי לב אליו, ולמי חוץ ממך יש פוני ורוד?"ליטא גיחך מעט, לחוץ. "בכל אופן, החבאתי אותו מתחת למיטה של אדון רוסיה. כדאי שתמהר לקחת אותו לפני ש-"
"ליטא! בוא הנה! איפה אתה, ליטא?" נשמע קולו של רוסיה. "מצטער," לחש ליטא. "אני חייב ללכת. תשתדל לבוא מהר!" והוא ניתק.
"חכה! אני בא, כאילו דא!" קרא פולין לתוך השפופרת לשווא.
הוא מיהר ללבוש את הטוניקה הטובה שלו (ורודה) ומיהר לעבר ביתו של רוסיה.
את הדלת פתח אסטוניה אחד בעל ארשת פנים אבודה ביותר. "איחרת," לחש באימה.
פולין עקף אותו ומיהר להיכנס אל הבית. הוא ראה את רוסיה עומד בתחתית גרם המדרגות, אוחז באזנו של ליטא ביד אחת, וביד השנייה אחז ברצועה.
קצה הרצועה היה מחובר ל-לפוני שלו! פולין המבועת החל לכסוס את ציפורניו.
רוסיה חייך חיוך מתוק, אך מפחיד, ולחש "תראה איזה פוני חמוד מצאתי מתחת למיטה! ובכן, עכשיו נראה שאני מאמץ אותו."
רוסיה חייך עדיין לעבר פולין והידק את אחיזתו באוזנו של ליטא שפלט צווחת כאב ופחד. הוא הרים מבט משקשק לעבר פולין.
"א-אני מצטער כל כך..."
"כאילו, מה אתה מנסה להגיד לי כזה?!" צרח פולין בתשובה.
ליטא בלע את רוקו ולחש, "אתה... איחרת."
:>
|