Angels love

"רד לשם, אל תפחד. הפחד הוא שד. תברח ממנו." אמר מאגנוס פילטאן.
"אני לא יודע. מאגנוס פילטאן, חובתי היא לראות מי האחד שלי, ועל מי אני שומר. אבל אני מפחד שלא ימצא חן בעניי."
"רור בני, גם אם לא ימצא חן בענייך, חובתך היא לשמור עליו. עכשיו רד."
"ואם מישהו יראה אותי?"
"זה לא יקרה, אם תהיה מרוכז ותשמור על האנרגיה."
"אני הולך, מאגנוס פילטאן."
"להתראות רור. תחזור עד שעת חצות, ואז אחשוב אם עלי לאשר לך לעשות זאת שוב." אמר מאגנוס פילטאן. רור תיפאן פרס את כנפיו, וקפץ למטה. הקור והסחרחורת עטפו את גופו, והאנרגיה החביאה אותו. הוא הגיע לשם, ונחת בעדינות. הוא הגיע ללב העיר לונדון. שיערו הג'ינג'י והלא ממשי התנופף ברוח קרירה של החורף. אבל רור לא יכול היה להרגיש את הקור האנושי הזה. הוא הביט סביבו, ובבני האנוש שלא יכלו להביט בעניו הכחולות. הוא החל ללכת, והתחיל להרגיש את האנרגיה של בת האנוש עליה הוא שומר. 
הוא נזכר בדבריו של מרטיניוס, "לא כולם מלאכים, למרות שכך הם נראים.". הוא הבין, שאולי אם תהיה יפת תואר, אין זה אומר כי תהיה טובת לב באותה מידה. והוא רצה אחת בעלת לב זהוב. אחת, שילמד אותה להיות מלאכית. וכיומה יבוא, היא תצטרף אליהם ולא אל השדים. הוא הגיע אל חנות תיירים, מלאת דגלי בריטניה, ותמונות של המלכה אליזבת. רור נכנס לחנות, והרגיש את האנרגיה זורמת בעורקיו. הוא הביט סביבו. אבל החנות היה כמעט ריקה, מלבד שתי נערות, תאומות כפי הנראה, ואימא שלהן, כניראה. הוא התקרב. והביט בהן. הוא לא יכול היה לזהות מי מהן היא שלו. שתיהן היו זהות לחלוטין. הוא צעד אחורה, והסתתר מאחורי ארון ספרים. ואז הסיר את האנרגיה המסתירה מעליו, והוא היה גלוי לעניי כולם. הוא יצא משם, והתקרב לשלושת הנשים.
"תסלחו לי, אבל אחת מכן היא נדה פרויטרה?"
"אני." אמרה אחת התאומות. האישה המבוגרת הביטה ברור בבהלה.
"מי אתה?" שאלה בנימוס.
"שמי רור תיפאן. אני... אני סתם עברתי פה, וראיתי את הפתק הזה." אמר, והכניס את ידו לכיס מכנסיו. הוא זימן פתק, עליו היה רשום את שמה של נדה. הוא הוציא אותו מהכיס, והביא לה.
האישה המבוגרת הביטה בפתק בדאגה. "יש לך מעריץ סודי, נדה?" שאלה אחותה התאומה. נדה צחקקה.
"תודה, רור. איך אתה מכיר אותי?"
"אני..."
"אנחנו לא מהארץ הזו. ולכן אני שואלת." הוסיפה.
"אה. באמת?" שאל. "אה. נכון. את מקנדה." לחש לעצמו.
"סליחה?" מלמל האישה.
"אני... כלום. אני אלך עכשיו. היה לי נעים להכיר אתכן." אמר ופנה החוצה. הוא שמע את צעדיה של נדה אחריו. ונעצר.הוא זז הצידה, כדי שלא תפגע בו ותחטוף התקף לב.
"רור, אשמך לשמור איתך על קשר."
"אני.... בסדר."
"מה מספר הטלפון הסלולארי שלך?"
"אין לי..."
"אה. מהי הכתובת שלך?"

"אני..." התחיל למלמל. ואז קיבל בטלפתיה, מדודו מאגנוס פילטאן את הכתובת החדשה שלהם. "רחוב דאונינג, בית עשרים ושבע."
"אה. טוב, אני לא יודעת מה הכתובת של המלון בו אנו שוהים, אבל הנה מספר הטלפון הסלולארי שלי." אמרה והביאה לרור פתק קטן. הוא חייך, ופנה לככת. וכשהתרחק, והגיע אל הרחוב העמוס יותר, פרס כנפיו ועלה למעלה.

		הפרק הבא