זה הסונגפיק הראשון שלי. אז בבקשה תגובות בונות. הנה קישור לשיר "היא כול כך יפה" של להקת כוורת, אפשר לשים אותו ברקע:
http://www.youtube.com/watch?v=zAaHhoNMXS0
היא כל כך יפה זה צובט בלב שלך, אך בכאב עצום. היא לא מבינה שאני רוצה אותה, לא אומרת לי כלום.
ככה סוורוס הרגיש כלפי לילי. הוא כול כך אהב אותה. היא לעולם לא מבינה כמה. למה אין לי אומץ? הוא שאל את עצמו לא פעם. הוא רצה, רצה מאד להגיד לה שהוא אוהב אותה.
בגינה תשב עם הטבע להתערבב, היא והשושנים. שתי מילים אולי הגדר מאחורי, אין לי אומץ מתאים.
אני רוצה להגיד לה. אבל, כשיש לי אומץ היא עם חברות שלה. שאין לי אומץ היא לבד, ואני מחמיץ הזדמנות. למה זה כול כך קשה לי? אני שואל את עצמי שוב ושוב. כי אתה מפחד לאבד אותה! אני משיב לעצמי.
כל השבוע חלון פתוח כוכבים מעל ולב מתמוטט. הייתי נותן לה שק של סנטימנטים אך אני מתבייש לתת.
אני מתבייש. אני פשוט מתבייש לגלות לה את אהבתי אליה.
זה קורה רבות גם במשפחות טובות, ילד אוהב אישה. היא בסוף תרגיש שאני עומד בכביש, ותפנה את ראשה.
התאהבתי בה כבר כשראיתי אותה ואת אחותה בגן שעשועים. היא התנדנדה גבוה יותר מאחותה, שערה האדמוני הולך אחריה כמניפה ממשי. ופניה כפני בובת חרסינה, כמה יפה היא.
כל השבוע חלון פתוח כוכבים מעל ולב מתמוטט. הייתי נותן לה שק של סנטימנטים אך אני מתבייש לתת.
אני מתבייש. אני פשוט מתבייש לגלות לה את אהבתי אליה.
כבר שנה חלפה את הבית היא עזבה, לאן - זאת לא אדע. וקשה יותר למלא את החסר, רק נותרה שושנה.
זהו. אני לא יכול להגיד לה שאני אוהב אותה יותר. היא בחרה בפוטר. החמצתי את כול ההזדמנויות שלי. אני לא יכול לאהוב אף אחת אחרת. זהו. היא התחתנה עם פוטר. יש לה ילד והיא מאושרת. למה אני לא יכול להמשיך הלאה? אני שואל את
עצמי. אתה אוהב אותה! אני משיב לעצמי.
כל השבוע חלון פתוח כוכבים מעל אומרים לא כדאי. הייתי נותן לה שק של סנטימנטים אך חיכיתי יותר מדי.
חיכיתי יותר מדי. היא מתה. אני לעולם לא אראה יותר את חיוכה שובה הלב, שערה האדמוני ועיניה הירוקות הבורקות. אבל אני עדיין אוהב אותה. ואני אמשיך לאהוב אותה לנצח.
|