ג'ורג' בלי פרד

לפעמים ג'ורג' קצת רצה להיות ג'ורג' , רק ג'ורג' , ג'ורג' בלי פרד .

ג'ורג' תמיד היה שמח , פשוט כי לא הייתה לו ברירה אחרת . הוא האמין בפתגם "תהיה אתה שמח , חייך יהיו שמחים." , והוא כנראה צדק כי כמעט תמיד הוא היה שמח , תמיד כל עוד לא היה לבד , כי כשהיה לבד , היה לו קצת קשה לא לשים לב לכל מיני דברים שבהחלט עלולים לגרום לבן אדם להרגיש עצב . למזלו של ג'ורג' , הוא באמת לא היה לבד בדרך כלל , בעצם היו מעט מאוד רגעים בהם היה לבד , כי פרד תמיד היה שם , תמיד . וזה מוזר כי ג'ורג' לא זוכר את עצמו רב עם פרד אפילו לא פעם אחת , והוא לא אחד כזה שנמנע מריבים , או שנמנע מלהגיד את דעתו , ובכל זאת , איך זה יכול להיות שהוא ופרד כמעט תמיד הסכימו אחד עם השני ?! ג'ורג' אהב את פרד מן הסתם קצת יותר משאר המשפחה , לפעמים הוא הרגיש קצת אשם בגלל זה , אבל לאט לאט הוא הבין שזה בעצם דיי הגיוני , פרד היה החבר הכי טוב שלו מאז שהוא זוכר את עצמו .

אבל אי אפשר להיות שמח כל הזמן , זה פשוט בלתי אפשרי ! לכל אחד יש את הבעיות האלה , הבעיות הקטנות , הדברים האלה שאי אפשר לצחוק עליהם .. כי בעצם הוא יכול להמציא אלף בדיחות על עלייתו  של וולדמורט לשלטון , וזה ישפר את מצב הרוח של כולם בשניות , אבל יש דברים שגם הבדיחה הכי מצחיקה לא תעזור , כמו למשל קיפוח , כמו ההרגשה הנוראית הזאת שאמא , או הילדה שאתה מחבב [או הסופרת של הספר בו אתה משתתף ..=]] מעדיפות את אחיך התאום . ג'ורג' אפילו לא החליט עדיין אם ההרגשות האלה חסרות בסיס , או שיש סיבה לכך שהוא ממשיך לחשוב עליהן . כשג'ורג' איבד אוזן הוא הרגש שזה היה אחד הדברים הטובים שקרו לו בחייו , משתי סיבות , האחת הוא שונה , הוא לא זהה לאף אחד בעולם הזה , והשניה הוא קיבל את מעט התשומת לב שתמיד הרגיש כי חסרה לו , ולכן הוא לקח את אבדן האוזן בקלות וצחק על זה בקולי קולות , עם פרד . בשנה האחרונה הוא בילה עם פרד אפילו יותר , הם התחבאו , עשו מעקבים על אוכלי מוות וחיו לבד , בלי אף אחד שאולי איכשהו ישווה ביניהם  , וזה היה נפלא כי בעצם זה עזר לג'ורג' להבין שפרד לא אשם בשום הרגשה מטופשת שיש לג'ורג' המטופש בנוגע לשניהם , וזה עזר לא להפסיק לחשוב על זה . אבל זהו , פרד עכשיו לא פה , זהו . כשהוא שמע שפרד .. שפרד ..  הוא בכה , פרד היה האדם הקרוב אליו ביותר והוא אבד ולא יחזור לצחוק איתו . אחרי זה הוא שמח , ממש טיפה , בגלל שכל חייו הוא היה החצי השני של פרד ,  כל חייו הוא הוגדר כחלק מפרד ועכשיו הוא פתאום הוא , הוא ג'ורג' , רק ג'ורג' , לא פרד ו-ג'ורג' . אחרי זה הוא כעס , כעס על הגורל שלו שהרג את אחיו , וכעס על עצמו שיכל איכשהו עוד להסתכל על הצד החיובי בכל העניין . ואז הוא צחק , כי הוא הגיע למסקנה שהמצב דיי מטומטם ושפרד היה עושה מזה בדיחה מצוינת , ואז הוא שוב כעס על עצמו על שצחק. לאחר שלמד לחיות את החיים ללא פרד הוא היה רציני , אדם רציני , מוזר לא ? שכל חייו עד אותו הרגע לא הייה לו רגע אחד של רצינות , ופתאום הוא רציני , משכיל , הגיוני , כל זה היה מוזר מאוד לג'ורג' , אבל גם איכשהו הוא הגיש מאושר , מבסוט משיגרת החיים שיש לו , שמח אודות למשפחה המדהימה שהקים , מרגיש אשם בגלל היותו מאושר עכשיו שאין את פרד , מרגיש עוד יותר אשם בגלל המחשבה שהייתה חולפת בראשו לפעמים שבעצם הוא מאושר בגלל שפרד לא פה . בסופו של דבר הוא די מצטער על הרגשות האלה , כי בעצם מה פרד אשם ?! הוא לא אשם שמעדיפים אותו , שאמא מעדיפה אותו , שאבא מעדיף אותו , שאנג'י מעדיפה אותו ... מה הוא אשם ?! אם פרד היה כאן ג'ורג' היה אוזר אומץ ושואל אותו , אבל פרד לא כאן .

ובכל זאת ,  קצת קשה להיות ג'ורג' , רק ג'ורג' , ג'ורג' בלי פרד.