הלגה - פיקצר . :שם הפאפיק
שם הכותבת : נוי
פאנדום : הארי פוטר
G :דירוג
שיפ : בעיקרון הלגה | סאלזאר אבל לא ממומש ..
אורך :796 מילים
טיזר : " הלגה האפלפאף הייתה טובה ."
הלגה האפלפאף הייתה טובה . והיא ידעה שהיא כזאת , וותרנית , חלשה , לא עומדת על שלה , כזאת טובה . היו לזה המון "תסמינים" כמו למשל כשמיינו את הילדים להוגוורטס מישהו היה חייב להיות קצת פחות בררני , ומי יוותר אם לא
היא ?! לכן להאפלפאף תמיד בא זה שגודריק חשב שאינו מספיק אמיץ , שרוונה חשבה שאינו מספיק חכם , שסלאזאר חשב שהוא לא מספיק מיוחס , זה שתמיד היה לא מספיק . היא יכלה להצהיר בקול שמי שנשלח אליה נשלח בגלל טוב-לב אבל זה יהיה שקר , מי שנשלח אליה הוא פשוט לא מספיק . את הלגה עניין לדעת למה תמיד אומרים שהיא כזאת טובה , אם בעצם היא לא טובה מספיק בשביל להיות בררנית שנוגע לתלמידים שלה . שלא תבינו לא נכון , הלגה אהבה את התלמידים שלה , אבל היא תמיד הרגישה שהבית שלה הוא הבית הכי פחות נחשק , שתמיד הילדים ההולכים אליו ירגישו חסרי כישרון או ייחוד, או גרוע יותר , הם ירגישו מקופחים, כי הם לא מספיק טובים בשביל כל השאר .
כשהוגוורטס נפתח והתחילו המריבות על התלמידים שיתקבלו הלגה הייתה זו שהציעה את רעיון הבתים , אז , היא לא חשבה כמה היא תפגע מהרעיון הזה .
כשכל אחד מחבריה הגדיר אילו תכונות דרושות כדי להתקבל לבית שלו הם הבינו שיהיו המון ילדים שלא יתקבלו לשום מקום . ולפני שהיא הבינה את ההשלכות של משפט זה היא אמרה " אני אקבל אותם . כל עוד ירצו ללמוד ויהיו טובים אחד כלפי השני ." ומאז האפלפאף הוא ה"פח אשפה" הרשמי של הוגוורטס , הבית של הלא מוצלחים . אף אחד אף פעם לא חשב מה דעתה על זה שאליה שולחים את הילדים הלא מוצלחים , אף אחד לא שאל את דעתה על כלום בעצם .
לפעמים היא נטתה לחשוב שאולי אם היו שואלים אותה היא הייתה מעזה להגיד את דעתה , אבל לא שאלו .
כשהיא הייתה קטנה היא למדה ב"אקדמיה לכישוף" שנסגרה כשהייתה בשנה השישית , כך שאת השנה השביעית היא למדה בדורמשטרנג . כן ,כן בדורמשטרנג הבית ספר הכי לא מתאים לה בעולם ! כמו שכולם אומרים אף. על פי שהיא אהבה אותו הרבה יותר משאהבה את ה"אקדמיה לכישוף" , אולי זה בגלל ששם פגשה את סאלזאר. סאלזאר היה כל כך שונה ממנה שזה ממש צרם , אולי זה מה שגרם לה לאהוב אותו כל כך , היא אהבה אותו, כי הוא היה היחיד שלא התייחס אליה כתמימה . כשהקימו את הוגוורטס היא כבר לא אהבה אותו כמו פעם , אבל עדיין היא הרגישה משהו כשהוא חייך לכיוונה , או זרק אליה איזו הערה , אפילו כשלגלג עליה ,על זה שלפעמים היא כל כך תמימה , היא הרגישה משהו , בגלל שזה הוכיח לה שהיא לא שקופה , שהוא מרגיש שהיא שם.
היא שמרה על קרבה לסאלזאר עד שהתחילו הריבים שלו ושל גודריק . היא לא יכלה לסבול אותו , היא נגעלה מעצם העובדה שנמשכה אי פעם למישהו שלא אכפת לו מבני אדם , מבני אדם שאינם קוסמים , או לא נולדו למשפחות קוסמים.
כששמעה על חדר הסודות היא ידעה בדיוק איפה הוא ממוקם , היא ניחשה שהוא יהיה במקום בו סאלזאר הרגיש הכי בנוח – כיתת השינוי צורה , סאלזאר היה מומחה לשינוי צורה , והוא לימד את המקצוע הזה בהוגוורטס. היא לא פחדה מסאלזאר , היא אמרה לו בדיוק מה היא חושבת , היא לראשונה בחייה אמרה את דעתה על ה-כל ולא רק על מה שסאלזאר אומר על בני מוגלגים , ולא ק על הריב המטופש הזה עם גודריק , אלא על מה שהיא הרגישה , כלפיו , כלפיי שאר המייסדים , וכלפי העולם הזה , שתמיד חשב שהיא טובה כל כך , טובה עד כדיי טמטום , טובה מידי , אבל לא טובה מספיק . אחריי זה סאלזאר ברח . הוא לא הגיב על מה שאמרה הוא פשוט הלך .. הלך משם והיא לא ראתה אותו יותר וזהו . היא שיתקה לגמרי את הבסיליסק שהיה בחדר , יצאה משם , ולמען הסרת הספק הפכה את כיתת שינוי הצורה לשירותים כך שלא ימצאו את החדר הנוראי הזה לעולם , חדר שיגרום רק צרות . כמובן שהיא לא אמרה לאף אחד מה שקרה שם למטה בחדר הסודות , אף אחד גם לא ידע שהיא הייתה שם . וכך ההישג הגדול ביותר שלה , שהוכיח שהיא כן מספק טובה , טובה מספיק בשביל לעמוד מול סאלזאר ולהגיד את דעתה , ההישג הזה ירד לטמיון ואף אחד לא חשב שזה בזכותה שהשלום חזר להוגוורטס .
היום בו מתה הלגה היה יום עצוב מאוד אבל לא חשוב מאוד. היא יכלה לנחש איך תראה הלוויה שלה , כל קרוביה לבושים בשחורים , בוכים , ואיש אחד שיקריא הספד שידבר על כמה שהיא טובה ואף אחד מהנוכחים יחשוב שאולי היא זו שהרגה את עצמה , ואף אחד מהם לא יחשוב שאולי הם אלה שבעצם הרגו אותה .
ואולי הדבר המנחם היחיד בעניין הזה הוא שהם באמת אהבו אותה כי היא באמת הייתה טובה, אבל כמה שזה לא מנחם .
סוף
|