דאדלי דרסלי

פרק 1- הילד שנשאר בחיים

ג'יימס ולילי פוטר, דיירי דרך פריווט מספר 4, שנאו את כל מה שקשור במוגלגים. הם עבדו בשביל וולדמורט, מכשף האופל הנורא, ועשו כל מה שביקש.

מר פוטר עבד במשרד הקסמים, במחלקת המסתורין. בעצם הוא היה מרגל של וולדמורט במשרד הקסמים. הוא היה אדם רזה ונמוך. גברת פוטר עבדה גם כן במחלקת המסתורין. היא הייתה אישה רזה ונמוכה, וצבע שערה היה ג'ינג'י. לפוטרים היה ילד בשם הארי, ובעיניהם לא היה ילד מוצלח ממנו בעולם.

דבר לא היה חסר לפוטרים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. אחותה של גברת פוטר הייתה מוגלגית, וגברת פוטר ניתקה ממנה כל קשר אפשרי. למעשה, היא העמידה פנים שאין לה אחות. הם ידעו שנולד להם ילד- סיבה טובה נוספת להתרחק מהדרסלים- הם לא רצו שהארי יתחבר עם ילד כזה.

כשמשפחת פוטר התעוררו בבוקר אותו יום, לא היה להם מושג מה הולך לקרות. מר פוטר התלבש בזמן שגברת פוטר הכניסה את הארי לכיסא התינוקות שלו. בשעה שמונה וחצי הגיעה המטפלת של הארי, ואדון וגברת פוטר יצאו לעבודה. לפתע הם ראו חתולה  שעיינה במפה. הם לא עיכלו זאת- ופתאום הם לא ראו את המפה, אלא רק חתולה מנומרת. פתאום עלה על דעתם שהחתולה היא אנימאגית (קוסם שיודע להפוך את עצמו לבעל חיים)- וחשבו את מי הם מכירים שמסוגל להפוך לחתולה. הם לא הצליחו להיזכר, והמשיכו בדרכם לעבודה. בדרך הם ראו הרבה חגיגות של קוסמים הלובשים גלימות. "מה קרה? מדוע הם יוצאים ומראים את עצמם לכל המוגלגים?" שאל אדון פוטר את אשתו.

"אין לי מושג, אולי קרה משהו," ענתה אשתו. הם התקרבו ושמעו את המילים "הדרסלים" ו"הבן שלהם, דאדלי". הם ניסו לפנות לאנשים ולשאול אותם אם קרה משהו, אך האנשים הדפו אותם כי חשבו שהם מוגלגים. אדון פוטר התעצבן, שלף את השרביט שלו וקרא כמה פעמים: "קרושיו!" האנשים החלו לצרוח מכאב, ואדון פוטר קרא כמה פעמים: "אבדה קדברה!". הוא הרג את האנשים זה אחר זה, זימן בקסם כמה עצים ומלמל: "אינסנדיו!" כדי להבעיר אש. הוא זרק את האנשים לאש, שרף אותם לאפר ואז העלים את האפר. הם המשיכו בדרכם למשרד הקסמים. אחרי כמה שעות עבודה הם הלכו  לקפיטריה, אכלו ארוחת צהריים וחזרו למחלקת המסתורין. כשחזרו הביתה, ראו את החתולה המנומרת נמצאת שם. הם החלו להגיד דברים על כך שהיא מפריעה, אך החתולה לא זזה. כשהגיעו הביתה, סילקו את המטפלת והדודה פטוניה לימדה את הארי להגיד אבדה קדברה, קרושיו ואימפריו, שהם שמות של קסמים ששימוש בהם גורם למאסר עולם באזקבאן (כלא הקוסמים). בשעה שמונה בערב השכיבו את הארי לישון, ובשעה אחת עשרה בלילה הלכו גם הם לישון.

החתולה המנומרת, שנשארה מהבוקר באותו מקום, המשיכה להיות שם ולבהות באותה נקודה. פתאום הופיע איש במקום שבו בהתה. היו לו שיער וזקן כסופים, והוא היה גבוה. שמו היה אלבוס דמבלדור. הוא הסתכל על החתולה, וציחקק לעצמו. לאחר מכן הוא הוציא חפץ מכיסו, שנראה כמו מצת סיגריות כסוף. הוא לחץ על המתג, ופנס הרחוב הקרוב ביותר כבה. הוא המשיך ללחוץ עליו שוב ושוב, עד שכבו כל הפנסים שהיו קרובים אליהם. הוא החזיר את החפץ לכיסו, ואמר בשקט: "לא ציפיתי לראות אותך כאן, פרופסור מקגונגל."

הוא פנה לחייך אל החתולה, אך היא נעלמה ובמקומה הייתה אישה בעלת משקפיים מרובעים ושיער אפור. "איך ידעת שאני כאן?" שאלה.

"גברתי הפרופסור, מעולם לא ראיתי חתולה שיושבת בקיפאון מוחלט כל כך."

"אני מניחה שאתה בילית כל היום ולא ישבת יום שלם על חומה כמוני, נכון?" שאלה הפרופסור מקגונגל בעוקצנות.

"יום שלם? במקום לחגוג? אני עברתי באולי מאה חגיגות בדרך לכאן." אמר דמבלדור.

"מה קרה אתמול בלילה?" שאלה הפרופסור מקגונגל.

"כנראה שוולדמורט הפיץ שהוא הולך להיות אצל משפחה מוגלגית בשם דרסלי אתמול בשעה שמונה", אמר דמבלדור. "את יודעת כמה שונאים היום את קורנליוס פאדג' ההילאי, נכון?"

"כן, כמובן," אמרה הפרופסור מקגונגל.

"אתמול בלילה הוא הגיע לבית של הדרסלים, בתקווה למצוא את וולדמורט ולהרוג אותו כדי להחזיר אליו את קהל המעריצים," אמר דמבלדור. "רק שדמבלדור לא היה שם. פאדג' התעצבן וניסה להרוג את הדרסלים."

"אני לא מאמינה, פאדג' ניסה להרוג מוגלגים?" נדהמה הפרופסור מקגונגל.

"הוא ניסה והצליח. לאחר שהרג את ורנון ואת פטוניה, ניסה גם להרוג את דאדלי. כנראה שלילד יש כוחות קסם, כי הוא הביס את קורנליוס וקורנליוס מת." דמבלדור נעצר לרגע, ואמר: "החלטתי שהכי כדאי להביא את הילד לכאן, עד שהוא יתקבל להוגוורטס."

"לא!" צעקה הפרופסור מקגונגל. "אתה לא תביא אותו לבית של המשוגעים האלה! הם יתעללו בו!"

"אין לי ברירה. הם קרובי המשפחה היחידים שלו. אני לא יכול להתחרט כבר, האגריד כבר בדרך איתו."

פרופסור מקגונגל שלפה במהירות הבזק את שרביטה וצעקה לפני שדמבלדור הספיק לעשות משהו: "ריקטוסמפרה!" דמבלדור התחיל לצחוק, ומקגונגל לא נרגעה וצרחה "אימפדימנטה!" דמבלדור הפסיק לצחוק ועל פניו עלתה הבעה רצינית. מקגונגל צעקה "פטריפיקוס טוטאלוס!" דמבלדור התמוטט ורק עיניו המשיכו לזוז. "שתק!" צעקה מקגונגל, ועיניו של דמבלדור נעצרו. פתאום נפתח החלון של חדרם של אדון וגברת פוטר, ולילי שירבבה את ראשה החוצה. מקגונגל שמעה את זה ואמרה: "לומוס". אור נדלק בקצה שרביטה, וגברת פוטר ראתה אותה ואת דמבלדור על הרצפה. חיש מהר צעקה לילי "אבדה קדברה!" ורצחה את מקגונגל. היא ראתה את דמבלדור, וקראה: "שחרר". דמבלדור קם, ראה את לילי והודה לה. לילי סגרה את החלון ונרדמה.

פתאום נחת במקום אופנוע ענקי שעליו איש ענקי. דמבלדור קרא לו: "האגריד! סוף סוף הגעת! בוא תעזור לי לקום."

"מה קרה?" שאל האגריד, וניגש כדי לעזור לו.

דמבלדור סיפר לו את אירועי הלילה, ואמר: "תעזור לי לקבור את הגופה. אסור שיראו אותה וידעו מה קרה". הם קברו את הגופה, ודמבלדור אמר: "בוא נשים כבר את הילד עם המכתב בדלת. אני עייף וכדאי שנחזור הביתה." האגריד לקח את התינוק, לקח גם את המכתב ושם אותם על השטיח ליד הדלת. דמבלדור שלף את מעמעם האורות, לחץ עליו וכדורי אור נורו ממנו אל פנסי הרחוב. האגריד עלה על האופנוע הענקי וטס חזרה. דמבלדור התעתק (עבר ממקום למקום בקסם) ולא נשאר איש ברחוב. בינתיים, דאדלי דרסלי ישן שנת ישרים, ולא ידע שבעוד כמה שעות יתעורר מצווחותיה של הדודה לילי פוטר, ושבאותו רגע מרימים אנשים כוסית לכבודו ואומרים: "לחיי דאדלי דרסלי- הילד שנשאר בחיים!".

		הפרק הבא