|
"הרעגוג" לחשתי,הדמעות חנקו את גרוני.
"אל תבכי" הוא אמר בקול צרוד.
"אל תמות" הדמעות פרצו מעניי ,חמות נעימות ומרגיעות. התנפלתי אל הרעגוג הגוסס בחיבוק, חבל שלא יכולתי לחבק את כולו...
היסתכלתי בעינו היפות בצבע חום, כמעט שחור הוא תמיד שמח לראות אותי אבל אכשיו בעינו אני רואה כאב ,פחד ו... ואהדה כלפיי הוא שמח שאני לידו בשעות האחרונות שלו...
גם אני שמחתי שאני לידו ,אך לא רציתי שימות הוא כל כך טוב, אני לא מבינה למה כולם מפחדים ממנו...
הוא רק עכביש גדול ושעיר מאוד....
"אני רוצה להביא לך מתנה ,שאני אכין עכשיו" אמר הרעגוכ והשתעל בעומצה בדבריו "מקוריי עכביש" הוא הסתכל אליי.
"אני לא רוצה מתנה, אני רוצה שלא תמות!" התבכינתי.
"הגיע תורי לסיים את המשחק" ראיתי חיוך קל על פניו, חייכתי בחזרה.
"בסדר ,אה.." לא יכולתי לבקש משהו, לא יכולתי לחשוב על משהו, הייתי כל כך עצובה ומרה.
"אני אכין לך שמלת חג מולד " הוא אמר, חיוך קטן הופיע על שפתיו, הוא התחיל להכין את השמלה. ישבתי בשקט והסתכלתי איך הוא מכין את השמלה .
אני לא יודעת כמה זמן הסתכלתי עליו מכין אותה אבל כשהשמלה הייתה מוכנה או העביר לי אותה היא פשוט יפהפייה, השמלה הכי יפה שראיתי איי פעם "תודה , היא יפיפייה, אוו, תודה" אמרתי כשאני עדיין מסתכלת על השמלה,
אחרי זמן קצר הסתכלתי אל הרעגוג...
הוא היה מת...
עינו עצומות ,לא ראו איך הוא נושם כמו תמיד "הרעגוג" צעקתי "הרעגוג" דמעות חדשות הופיעו בעייני, השמלה נשמתה מידיי, רצתי לעבר הרעגוג והתיישבתי לידו הוא פקח את עינו בזיק של תקווה,
הוא היה בליבי "הבטיחי לי שתלבשי את השמלה לנשף" הוא אמר, הנהנתי.
ראשו נשמט על האדמה...
"לא"לחשתי אבל הפעם הוא היה באמת מת.
לילי2801 ,המהממת אשתה לי ביטוא!
אז תודה רבה לה!!!!!!!!
|
0 חרמשים
(5) 5 דירגו
כותב: 
ID : 3100
אהבתי את הרעיון תמשיכיD:
זה אושר!!!
יפה מאד אבל אני לא הבנתי על מי מדובר.
זה ממש יפה ועצוב תמשיכי
אם את לאיודעת איך למשיך אני יאזור לך (לילי)
