האהבה ממשיכה

זה היה בוקר נעים למדי. ג'יימס סיריוס פוטר ישב בצל אחד העצים בכיכר גרימולד. ג'יימס חשב שהוא יהיה היחידי שיהיה ער בבוקר שכזה, אבל הוא טעה.

ילדה בעלת שיער חום בהיר וחלק, עיניים כחולות צלולות כים ושפתיים וורודות כשושנה צעדה לכיוונו. הוא הביט בה כחולם בטוח שמלאך שמתקרב אליו.

הוא הרגיש שהוא מזיע וגופו הוצף בחמימות, תוך כדי ששמע שהילדה אומרת לו: "שלום, שמי לילי, לילי רוסו, ואני חדשה פה - הגעתי הנה אתמול. ומי אתה?" קולה היה צלול עד שג'יימס חשב שהוא בתוך מים, הוא התנער והשיב לה: "נעים מאד להכיר אותך, לילי. אני ג'יימס, ג'יימס סיריוס פוטר."

"נעים מאד." השיבה לו לילי. הם פשוט עמדו שם, בוהים האחד בשנייה עד שמתוך בית מספר אחד-עשרה קראה ללילי אישה זקנה.

"אה, זו סבתא שלי, אני גרה אצלה." היא מיהרה לומר לפני שג'יימס ישאל. "אני מבין שזה אומר שאת צריכה ללכת." קרץ לה ג'יימס, "נתראה על הרכבת להוגוורטס." הוא הוסיף.

לילי שכבר התחילה ללכת נעצרה ובהתה בו. "איך אתה יודע?" היא הצליחה ללחוש לבסוף. "הו, לא היית מסוגלת לראות את כיכר גרימולד, אם לא היית מכשפה..." צחק ג'יימס. "טוב, אז נפגשים ברכבת." אמרה לילי והלכה, כשהיא מותירה את ג'יימס מאחורה ללא מילים.

		הפרק הבא