אנה מרון.

זכויות לסוזן קולינס הספר המדהים שלה "משחקי הרעב".

אין לי שום מטרה להרוויח מין הפאנפיק,זה רק למטרות הנאה.

היו היה פעם לפני שנים רבות, ילדה בשם אנה מרון, הילדה גרה בגבעות הרחוקות,פעם היא הייתה גרה במחוז 11.

הילדה הייתה יפיפייה עם שיער חום גולש ועניים זהובות,

היא תמיד הייתה עצובה ומדוכאת, אף פעם לא חייכה, תמיד שתקה והייתה מנומסת.

השכנים ואנשים שהיו רואים אותה היו שואלים את עצמם "מדוע היא כל כך עצובה?"

"מה קרה לה? מה הפך אותה לעגמומית ומדוכאת?"

אבל אף אחד לא ידע את סיפורה האמיתי:

פעם בשנה היה כל מחוז בעיר שולח 2 מתחרים להתחרות בתחרות הנקראת

"משחקי הרעב",

נער ונערה מכל מחוז, 12 מחוזות, נשלחים באופן אכזרי לזירת קרב שיכולה להיות בכל מקום מהר למדבר יבש וצחיח.

אנה הייתה בת 12 שנבחרה להיות מיועדת ב"משחקי הרעב"

המשחק היה אכזרי, מכל 24 המתחרים רק אחד היה שורד, זה היה קרב של חיים ומוות.

מרון הצליחה להרשים את האנשים והצליחה לשרוד ולהישאר אחרונה במשחק.

באופן כללי המשחק מותיר אצל הזוכה רגשות מעורבים וזיכרונות לא נעימים, אבל אצל אנה זה לא היה הסוף.

חודשיים אחרי הניצחון אימה חלתה, היא הייתה עסוקה בלעזור לאביה לטפל באחיה הקטנים ולדאוג לשלומה של אימה.

כחצי שנה אחר כך אימה של אנהנפטרה, אאנה לא יכלה לשאת את זה, היא כבר לא הייתה אותה ילדה...

מה שקרה אחר כך היה קשה מנשוא, אביה של מרגרט שהיה כורה פחם נהרג בפיצוץ במכרה, היא היתה צריכה להישאר לטפל באחיה הקטנים,

היא הייתה כמו "אמא קטנה" בשבילם...

"אנה, אנה" צעק לה אחיה הקטן,

"אני רעב" צעק לה עוד פעם ותחינה בקולו,

"אני כבר מכינה לכם אוכל" אמרה אנה, היא לקחה מחבט וטיגנה להם חביתות לארוחת בוקר.

אן היתה מלקטת צמחים וזרעים בחוץ ומוכרת אותם בשוק, זו הייתה פרנסתה העיקרית של ילדה קטנה....

"שבו במקום" אמרה אנה והורתה לאחיה לשבת בכיסאות שלהם,

הם אכלו את כל האוכל בחיפזון, ואן יצאה החוצה למכור זרעים בשוק,

היא הצליחה למכור כמות זעירה של זרעים, וקצת בשר חזיר הצליחה אןנהלאסוף בכמה ימי עבודה טובים.

עד הערב זה היה סדר יומה, בלילה היא הייתה משכיבה את אחייה הקטנים לישון והיה מתפנה לה זמן פנוי שבו היא הייתה קוראת ספרים ומפליגה לעולם משלה, שבעולם הזה, שום דבר אבל שום דבר לא ייפגע בה.

לבית הספר אן לא הייתה הולכת, האנשים תמיד הסתכלו עלייה במבט של רחמים ובמבט של ילדה מוזרה,

אנה היתעלמה מהם, הריי רק היא, עוברת את כל הסבל, הריי רק היא חוותה את הכאב, הריי רק היא מטפלת לבד באחייה הקטנים.

"לו רק היו יכולים לעזור לי?" חשבה בראשה, אבל אף אחד מהשכנים לא באמת התייחס ובדק מה קרה לאנה שהיא כל כך עצובה, אף אחד לא ידע את סיפורה ומכאובה של אנה מרון.