לילה אחרון של אהבה.

לילי, ג'יימס והארי ישבו מסביב לשולחן האוכל במטבח. לילי, שערה האדמוני והגולש מסתיר את פניה, לקחה מעט מהלחם הקשה ונגסה בו בקושי רב. ג'יימס לקח בידו סכין וחתך לעצמו חתיכה קטנה מעוגת הגזר שהביא עימו ארתור בפעם האחרונה שבא לבקר, לפני יותר משבוע. הארי התינוק חייך את חיוכו הנעים, שתמיד גרם להוריו לשכוח מהמצב הקשה שהיו בו. הוא לקח את הבננה הקלופה שנחה מולו ואכל אותה בשקט, מבלי להפריע להוריו.

"אני מפחדת." אמרה לילי והסיטה את שערו האדמוני מפניה. "אני מפחדת שמשהו יקרה להארי." היא תפסה בידו הקטנה בחוזקה.

"אנחנו מוגנים פה." ניסה ג'יימס להרגיע את אשתו, אך זה לא עזר. תווי פניה היפים ועדינים של לילי וחיוכה הנעים, תמיד הרגיעו את ג'יימס, אך כבר זמן רב שהוא לא ראה אותה מחייכת. היא תמיד דאגה, תמיד ישנה קרוב ככל שיכלה להארי.

"אני לא סומכת על פיטר כמוך, הוא יצור בוגדני." אמרה לילי בנוקשות.

"לילי, פיטר הוא אחד מהחברים הוותיקים והטובים ביותר שלי." אמר ג'יימס וכרך את ידיו החזקות סביבה.

"אני עדיין לא סומכת עליו." אמרה בשקט.
 

אחרי שהם סיימו לאכול, ג'יימס לקח את הארי בידיו והעלה אותו לקומה העליונה, לחדר השינה. הוא הניח את הארי בעדינות במיטה ונישק אותו במצחו.

"לילה טוב, הארי." אמר בחיוך.

"אבא." פלט הארי, מחייך, מביט באביו בישנוניות. ג'יימס החל לבכות מאושר. הוא נישק את בנו עוד פעם והלך למיטתו.

כעבור מספר דקות, נכנסה לילי לחדר, לבושה בכותונת הלילה הלבנה שלה, שערה הגולש מסורק בדייקנות. היא נשכה ליד ג'יימס, שליטף אותה וקירב אותה אליו. הוא נישק אותה על שפתיה בחוזק, כסימן לאהבה. גופם בער בתשוקה ובאהבה, בחום ובשמחה. "יהיה בסדר, אני מבטיח" לחש ג'יימס.
 

נשמע רעש מחוץ לבית.

לילי וג'יימס התעוררו מיד ולקחו את שרביטיהם מהארונית שנחה ליד המיטה. הם התקרבו למיטה של הארי, מגוננים.

"זה הוא, אני אומרת לך." אמרה לילי, קולה רועד.

"זה לא יכול להיות הוא, אמרתי לך פיטר הו-"

"פיטר הוא נח בוגדני שימכור אותך בקלות בשביל הגנה." אמרה לילי בעצבנות.

נשמע רעש נוסף. דלת הבית נפתחה.

"אני אלך לראות מה קורה." אמר ג'יימס. לילי הביטה בו בעצב, דמעות מכסות את לחייה.

ג'יימס ירד במדרגות וליד הדלת ראה דמות רזה, גבוהה, לובשת גלימה שחורה וארוכה. ביד השמאלית החזיקה וולדמורט את שרביטו. ג'יימס רעד מפחד. הוא החל להזיע. הוא נגע בלחייו והרגיש כי הוא בוכה. הוא לעולם לא פחד ככה.

"שתק!" צעק ג'יימס ופרץ אור אדום נורה מהשרביט, אך לשווא. וולדמורט הדף אותו.

"אבדה קדברה." נשמע הקול הקר מפיו של וולדמורט. פרץ אור ירוק נורה ופגע ישירות בבטנו של ג'יימס, שנפל מת על הרצפה.

למעלה, בחדר השינה, שמעה לילי את רצף הקללות. פניה היו מכוסות בדמעות, היא איבדה את אהובה. הארי היה מאחוריה במיטתו, בוכה גם הוא.

קולות טיפוס במדרגות נשמעו. לילי הבינה כי זהו סופה. היא הסתובבה אל הארי ונישקה אותו במצחו. "הארי, תזכור שאהבנו אותך, תזכור שניסינו להגן עליך. אני אוהבת אותך הארי." היא נופפה בשרביטה ולחשה דבר מה. וולדמורט נכנס לחדר, הרים את שרביטו ופרץ אור ירוק אחד נוסף הרג את לילי. גופה המת התמוטט על הרצפה, עיניה חסרות החיים מביטות מבט אחרון בבנה האהוב.