ג'רום לייקרוב עמד באמצע היער. העצים סביבו הזדקרו גבוה השמימה ומתחתיו עמד אדם. פניו היו מכוסות בדם וידו הימנית הייתה שבורה. "הללו את וולדמורט!" צעק ג'רום ובעט בפניו של האיש. "אתה חי באשליות." אמר האיש בעודו יורק את דמו. "וולדמורט נהרג לפני יותר משישים שנים בידי שר הקסמים הארי פוטר. הוא לא יחזור לחיים, תפסיקו להלל אותו. הוא מת!" האיש ניסה לשכנע את ג'רום לסגת, אך בפניו השתרבב המבט המטורף שלו. הוא ליקק את שפתו העליונה וחייך. "וולדמורט מת, אתה צודק." אמר ג'רום ובעט בפניו של האיש בשנית. "אך התורה שלו ממשיכה והיא תמשיך לעד!" "ומה אתה רוצה ממני, לייקרוב?" דמעה אחת, דקיקה, הופיעה בעיניו של האיש. "אני בסך הכל עובד משרד הקסמים, עובד פשוט." "עובד פשוט? חה, הצחקת אותי!" לגלג ג'רום. "אתה ראש המחלקה לשימור היחסים עם המוגלגים, עם הטינופות האלו. ויותר מכל, אמא שלך מוגלגית ואחותך סקיבית. המשפחה שלך היא בושה לעולם הקוסמים! קרושיו!" האדם צעק בכאב עד שג'רום הסיט את שרביטו והקללה פסקה. "אבא שלך הוא אדם מכובד, הוא מנהל הוגוורטס. ומכיוון שאנחנו בחופשת הקיץ, הוא בבית, שותה תה ואוכל עוגיות. ומחר, אני אופיע בבית שלו ויהרוג אותו, את אמך ואת אחותך." האיש החל לבכות. ג'רום התקרב אליו והרים את שרביטו. "שלום, אלאסטור לונגבוטום. אבדה קדברה!" מקצה שרביטו של ג'רום הופיע פרץ אור ירוק שפגע ישירות בבטנו של אלאסטור, ששכב על האדמה הלחה, ללא רוח חיים.
|