עולם הקסם

התעוררתי לחדר שטוף אור שמש.התהפכתי במיטתי וניסיתי להירדם שוב.רק רגע, שמש?!התרוממתי בבהלה וראיתי את ג'ייסון עם היד על מתג האור,יושב על קצה מיטתי ומביט בי בעיון, מבטו ספק משועשע ספק מתריס.הוא כיבה את האור במהירות, וסימן לי לשתוק באצבעו על שפתיו. החלון היה פתוח ורוח קרירה נשבה בפני, עוטפת אותי בצינת הלילה.הצצתי בייאוש בשעון. חצות. "מה אתה עושה פה? ראית מה השעה? " שאלתי בזעם מדומה."אני רוצה להראות לך משהו..." אמר בנימה מסתורית."מה?! ג'ייסון! עכשיו חצות... אני רוצה לישון! " אמרתי בכעס אמיתי.הוא המשיך להביט בי ברוגע. "טוב! טוב! אני באה.... רק תסגור את החלון, אני קופאת פה..." מלמלתי בפיזור נפש, מחניקה פיהוק."תסתובב," פקדתי עליו. הוא הסתובב כמובן, ואני החלפתי לבגדים יותר חמים מהפיג'מה הדקה שלי, שהייתה בעצם מכנסונים קצרים וגופייה מרופטת."סיימת?" ג'ייסון שאל, אולי בפעם השלישית. בנים...."כן, מה אתה רוצה להראות לי?" שאלתי אותו, הפעם בסקרנות."את תראי, רק בואי אחרי. בשקט." ענה.הוא פנה לעבר החלון שרק לפני כמה דקות סגר בתנופה, ופתח אותו בעדינות. העפתי בו מבט, מסוקרנת ."אתה לא רציני... מהחלון?" התלוננתי. ניסיתי שלא להוסיף 'עוד פעם?'"כן, בואי כבר..." ענה בטון נרגז, אבל הביט בי משועשע.הוא הוריד את החולצה הקצרה הירוקה שלבש, וקפץ מבעד לחלון."מה אתה עושה?! קפוא שם!" הספקתי לקרוא רגע לפני הקפיצה. נשענתי על אדן החלון והבטתי למטה. הוא עמד שם נשען על הקיר של ביתי, מחכה לי. 'איך לא קר לו?!' התפלאתי. אני עצמי עדיין קפאתי למרות הקפוצ'ון החם שלבשתי."אוקיי..." סידרתי את המיטה כך שייראה כאילו אני עדיין ישנה, הידקתי את הצעיף ועליתי בזהירות על אדן החלון, משתדלת שלא להרעיש יותר מהנדרש."את בסדר שם למעלה? את מתכוונת להישאר ולבנות קן?" ג'יי קרא מלמטה. "אני חושבת ש..." התחלתי להגיד, אבל החלקתי על המעקה הרטוב מטל הלילה וצייצתי בפחד. 'אפילו ברגעים הכי מפחידים את לא מסוגלת לצרוח...' נזפתי בעצמי, משועשעת כמעה.אז תפסתי חזק בעדן החלון וקפצתי למטה.כמובן, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים מהבית בחצות והולכים לטייל.בבית שלי היו בסך הכול 2 קומות ועליית הגג ששימשה לאחסון דברים. החדר שלי היה בקומה השנייה, כך שהקפיצה הייתה מפחידה, זה כן- אבל לא ממש מסוכנת. הבטתי אוטומטית לשמים, אני אוהבת להביט בשמים. מהבית שלי רואים נוף מרהיב של אלפי כוכבים בוהקים בעוצמה, ותאמינו לי, זה נראה מדהים.לפעמים אני אפילו מתיישבת סתם ככה בחוץ ומביטה בשמיי הלילה.אני שוקעת במחשבות ואחרי זה, כשאימא שלי יוצאת בצרחות, היא מטיפה על זה שהיא חיפשה אותי כבר בכל הבית ושהיא מאד דאגה ובלה בלה בלה..."את בסדר?" קול נשמע ליד אוזני השמאלית. קפצתי בבהלה. שוב הנחתי לעצמי לשקוע בהרהורים. ג'ייסון הביט בי בסקרנות, בוחן את התגובה שלי.הוא תמיד מתנהג מוזר, ואני אוהבת את זה. אנחנו מכירים מאז שאני זוכרת את עצמי. אף פעם לא היה סתם קאט או סתם ג'ייסון. תמיד שמעתי רק קאט וג'ייסון או ג'ייסון וקאט, כי רוב הזמן בילינו ביחד. התכוננו ביחד למבחנים, יצאנו לטייל ביחד ו..."את בסדר?" שאל שנית."כן, כן" נופפתי בידי בביטול וצחקקתי למראה הבעת פניו. "תפסיק להביט בי ככה! אתה נראה מגוחך!" הוספתי מיד. הוא הביט בי משועשע והסתובב לכיוון היער."בואי" אמר והחל להתקדם לתוך היער."ladies first" אמרתי בגיחוך לועג וקדתי קידה עמוקה .הוא צחק בקול רם מדי ונשמעו רעשים מתוך ביתי. נלחצתי, תפסתי בידו ומשכתי אותו לתוך היער.ראיתי אור נדלק בחדרי ו... "שוב היא יוצאת איתו באמצע הלילה!" שמעתי צרחות כעוסות מחדרי."בוא כבר!" צחקתי ומשכתי אותו עמוק יותר לתוך היער, מפלסת את דרכי בין כל הקוצים וצמחי הפרא שצמחו בו.היער הוא כמו בית בשבילי. אני מבלה פה, בין העצים והשיחים המוריקים, את רוב שעות היום והלילה.כשהגענו מספיק עמוק לתוך היער הסתובבתי אל ג'ייסון והבטתי לתוך עיניו הזהובות."ג'ייסון, אני...." התחלתי לגמגם."קאט, את כל כך..." הוא המשיך באותו טון. קירבנו את פנינו אחד לשנייה ו...פרצנו בצחוק מתגלגל. "זה היה כזה רומנטי" אמרתי צוחקת בין לבין."אכן," השיב וצחק בקול גדול.אני אוהבת את הצחוק של ג'ייסון.יש לו צחוק שגורם לאנשים לצחוק גם בלי להבין על מה או על מי צוחקים."אז, ג'יי? מה רצית להראות לי?" שאלתי בחיוך לאחר זמן מה של צחוק בלתי נשלט. ניסיתי להסדיר את הנשימה. "אני חצי זאב" ענה."מגניב" הגבתי מיד."רגע, ברצינות? " הוספתי מיד כשראיתי את הבעת פניו."לא, אני עובד עלייך" חייך."מצחיק מאד..." מלמלתי בכעס מזויף."בואי כבר!" רטן בשעשוע, והוביל אותי עוד יותר עמוק לתוך היער.לאחר זמן מה של הליכה רצופה בשבילי היער החשוך, התיישבתי על האדמה הלחה, מותשת.הוא הסתובב והביט בי במבט מופתע, "למה התיישבת?" שאל בטון תמים."כמה עוד נשאר ללכת?" שאלתי בעייפות. כאילו שהוא לא מודע לעובדה שהוא מריץ אותי באמצע הלילה ביער שחור משחור."כבר כמעט הגענו," ענה בנימה מסתורית והושיט לי את ידו.תפסתי בידו ונעמדתי בצורה מגושמת. הוא חייך כשואל אם הכול בסדר. חייכתי בחזרה חיוך מותש, "הכול אוקיי, אחרייך." מלמלתי.הוא תמך בי כל שאר הדרך. פתאום נעצרנו."הגענו!" קרא כמרוצה מעצמו. הבטתי בו מופתעת. "זה כל מה שרצית להראות לי? קרחת יער קטנה?" שאלתי בפליאה מדומה.ידעתי שזה לא הכול. יש עוד משהו. סקרתי את הסביבה, ופתאום הופיע הבזק אור מהיר ונשמע צחקוק מבין אחד הענפים."זה בסדר, אתן יכולות לצאת! " קרא ג'ייסון לחלל הריק כביכול. פתאום שלל של צבעים הציף את הקרחת."וואו" לחשתי בהתפעלות. זה היה מדהים."מה זה?" שאלתי שוב. הרגשתי כאילו אני בתוך חלום."פיות כמובן. עוד מעט יצאו השדונים!" השיב לי ג'ייסון,והביט מאושר באורות הצבעוניים והמהפנטים שהמשיכו לזרום אל קרחת היער.סקרתי אותו בעיון במבטי. הפעם הוא לא עובד עלי, הייתי משוכנעת בכך. כל זה אמיתי. "זה יפהפה!" לחשתי לו באוזן. הוא הביט בי בחיוך, מאושר.