שערותיו של דמבלדור סמרו ומחשבותיו התרוצצו במוחו. הוא התכופף והרים את הגופה, גונח ממאמץ.לפני שהלך נח מבטו על ספר כחול שהיה מונח על הרצפה, ובהחלטה של רגע הוא לקח גם אותו.בדרך החוצה הוא פגש מחצית מסגל המורים, שהגיעו במרוצה. על פני כולם הייתה נסוכה הבעת זעזוע עמוקה."כולם להוציא את כל התלמידים מבית הספר, עכשיו".דמבלדור הגיע במהירות לחדרו, סילק את החפצים שהיו על שולחנו, השכיב עליו את גופתה של מירטל, והמתין.לאחר כשעה הוא הבחין באור חלש הבוקע מפיה של הגופה. הוא נע במתח, אוחז בחוזקה בשרביטו, עד שהבחין שהוא מחליק מידו המיוזעת.לאט לאט, איבר אחר איבר, הגיחה מהפה הפעור מעט דמות, ספק שקופה ספק לבנה כפנינה, והתמתחה למלוא גודלה באפלולית החדר."היכן אני?" שאלה רוח הרפאים בקול חלש."ברוכה הבאה, או שעליי לומר - ברוכה השבה, מירטל", אמר דמבלדור."פרופסור דמבלדור!" נחרדה מירטל בקול צייצני. "מדוע אני מרגישה קלה כל כך?" שאלה בתהייה, יותר את עצמה מאשר אותו, ותוך כדי כך בחנה את גופה חסר התחושה והצבע.היא צרחה כמו שלא צרחה מעולם, כמעט גורמת לדמבלדור להיפרד לשלום מחוש השמיעה שלו."את רוח רפאים, לצערי הרב", השיב דמבלדור כשהתאושש, "אבל טוב שאת לידי, אני רוצה כמה הסברים... מדוע נכנסת לשירותי הבנות היום?" שאל במפתיע וליטף את זקנו הלבן והמבריק."קראבגראס צחקה עליי ועל משקפיי, שוב", ענתה מירטל והחמיצה את פניה. "היא תמיד מכנה אותי בשמות. מירטל המיללת, באפה יש יבלת, מירטל המכוערת... ואז, היא שברה לי את המשקפיים..." מירטל משכה באפה. דמבלדור המתין בסבלנות."ואז, מה קרה? נכנסת לשירותים?" שאל דמבלדור. מירטל הנהנה בלא אומר. "מה קרה שם?" שאל שוב, הסקרנות בוערת בתוכו."ובכן," אמרה והעבירה את ידה הלוך ושוב דרך השולחן בהתעניינות. "בכיתי, ופתאום שמעתי קולות לא מובנים של איש, שכנראה חיקה נחש... חשבתי שזאת קראבגראס ורציתי לצעוק עליה שתפסיק, אבל התאפקתי. ואז שמעתי קולות של אדם נוסף, ולכן יצאתי משם, כדי לראות מה קורה... אבל כל מה שראיתי היה גב ענקי ושיער סבוך..."'האגריד!' חשב דמבלדור."יצאתי מתא השירותים וראיתי לידי יומן כחול", המשיכה מירטל. "לאחר מכן שמעתי קול נוסף, מלחשש משהו. הבטתי למעלה". היא היססה. "ומאז אני לא זוכרת כלום, חוץ מזוג עיניים צהובות ענקיות. ואז", היא הוסיפה בנשיפה דרמטית, "מתתי"."בסדר, מירטל", הנהן דמבלדור, "אני מצטער על מה שקרה, ואשמח מאוד אם תשארי כרוח רפאים כאן בהוגוורטס", אמר דמבלדור ברוב כבוד וחשיבות. "תוכלי ללכת להלווייתך, כמובן...""אשאר, בתנאי אחד," אמרה מירטל. "אני ארדוף אחרי קראבגראס במשך תקופה ארוכה".דמבלדור נאנח. מירטל חייכה חיוך פראי ונעלמה דרך הקיר."אני צריך כמה הסברים מהאגריד", מלמל דמבלדור לעצמו. הוא הביא את הגופה לחדר המורים והניח אותה שם, עטופה בבד לבן שזימן בשרביטו.מהחלון ניתן היה לראות את כל התלמידים יושבים על הדשא בדממה וצופים בשרת, שחפר בעזרת שרביטו קבר מלבני וארוך. המורים החליפו כמה מילים שקטות זה עם זה.דמבלדור הביא את הגופה מחדר המורים, מציף אותה לפניו באוויר בשרביטו. דמבלדור הסתכל סביב ובטנו התהפכה כשראה את שר הקסמים, קורנליוס פאדג', משוחח עם האגריד הצעיר. הוא ידע בדיוק מה הולך לקרות."האגריד טוען שהוא לא הרג את מירטל", אמר פאדג' בשקט לדמבלדור לאחר טקס הקבורה, "למרות שראינו אותו אחרון בשירותים לאחר מותה. מובן שיינקטו כאן כמה תהליכים משפטיים, ואני בספק רב אם הוא יישאר בהוגוורטס".האגריד בכה ללא קול.אני נשבע פה שזה לא אני, אדוני", הוא לחש, והביט בתחינה בדמבלדור."אני יודע שזה לא אתה," אמר דמבלדור. "אני מאמין לך, האגריד... בוא", הוסיף לאחר מחשבה קצרה, "עלינו לשוחח".האגריד הנהן והם התרחקו משם יחד, מותירים את פאדג' לבדו במדשאות.
|
|
|
|
|
|
|