כשאהבה ושנאה נפגשו לראשונה

כל הזכיות שמורות לג'יי.קיי.רולינג, אין לי שום כוונה להרוויח כסף מפאנפיק זה וכו'. תודה לבטאית

המוכשרת ליליבר אוונס !

פרק מספר 1:
תקופה: שנה חמישית



היא הייתה יפה. יותר מכל אחת אחרת שפגש. עיניה כחולות כמו הים, עורה בהיר כשנהב.

שערה הבלונדיני הארוך השתפל על גבה כמפלי זהב, וכאשר חייכה- הוא הרגיש שהוא עף, קל יותר מאוויר.


זה ברור,הוא היה מאוהב. אהבה ממבט ראשון. ופתאום- הבין מה פירוש הביטוי...


הוא רק הציץ בה לרגע אחד, יופייה כה מסחרר... כאילו היא-


"הארי, אתה בכלל שומע אותי?" קולה הערני והנמרץ של הרמיוני קטע את מחשבותיו באחת.


"כן, כן פשוט - " הוא החל לתרץ כאשר הרמיוני קטעה אותו שוב, "פשוט לא שמת לב, כי אתה עסוק

בלנעוץ עיניים בתלמידה החדשה במקום להקשיב לי!" הרמיוני אמרה את האמת בצורה כל כך


ישירה, כנה ונכונה ובקול מספיק רם כדי שרון ישמע (ואולי לא רק הוא).


כל זה גרם להארי להסמיק כעגבנייה בשלה.


שלושתם ישבו יחדיו מתחת לעץ האלון העתיק שהציל על חלקת דשא קרובה לאגם. מקום מושלם

לנוח.


הדשא נראה כה ירוק ורענן, והדיונון שחה לאיטו באגם, מפזר אדוות לכל עבר.


כל אלו גרמו להארי לשכוח כמעט ממה שמסביב, ומסביב כולם היו עסוקים מאוד.


הרמיוני התכוננה למבחן הקרוב בשיקויים, אותו מבחן שפרופסור סנייפ הטיל עליהם כעונש.


רון ניסה לכתוב חיבור על הירחים של פלוטו בשביל פרופסור סינטרה (ללא הצלחה מרובה(

הארי שרטט רישום (לא מוצלח במיוחד) של היפוקמפוס, בשביל פרופסור גרבלי-פלנק ששוב החליפה את האגריד, הפעם בשל מחלה.


או לפחות, הוא עשה את זה- עד שהילדה החדשה נכנסה לטווח ראייתו.


רון זקף את ראשו במהירות: "זו ההיא מדומשרנג, לא? ליליאן משהו " .


"לילאן סמית'. וכן, היא מדומשרנג. היא סולקה, ויקטור סיפר לי..." אמרה הרמיוני בטון משועמם.


"ומה עוד וויקי אמר, הא?!" רטן רון וחזר לסיכום שלו, שהיה בעצם קלף שעליו כתוב התאריך בלבד.


"אוף, תגידו לי שאתם לא מתחילים שוב לריב.." מלמל הארי, אבל לא היה לו באמת אכפת.


מה שעניין אותו באמת, היה שמאלפוי התקרב ללליאן סמית 'והתחיל לדבר איתה.


היא צחקה צחוק מתנגן ועליז, שגרם לפרפרים בבטנו הנרגשת של הארי להגביר את מהירותם

ולהתהפך חזק יותר, אם זה היה בכלל אפשרי.



הארי לא היה מרוצה. זה הוא שצריך לעמוד שם ולדבר איתה!


הוא רצה שהיא תצחק למשמע דבריו שלו, לא של מאלפוי!


כרגיל, היה מאלפוי מוגן על ידי שני חבריו המגודלים והמגושמים, קראב וגוויל, ככה שנסיונות

ילדותיים ונואשים כמו רצח, למשל, לא באו בחשבון. הארי נאנח בצער מסוים.


בעוד הוא מתבונן בערגה מהצד, הגיחה לפתע גם פנסי פרקינסון, הנערה המרושעת בעלת פני

הבולדוג שהרמיוני אהבה לכנות "הפרה".   היא הייתה נערה מכוערת מבית סלית'רין שאהבה

והעריצה את מאלפוי בכל נפשה ומאודה.  פנסי ניגשה אל לילאן והחלה לדבר איתה.


כעבור רגעים מספר, שתיהן נראו צועדות יחדיו אל עבר הבניין.


'בטח כדי לעשות סיור לליאן', חשב הארי הממורמר. 'לא נורא, חלפה מחשבה בראשו, ''יום יבוא

והיא תהיה שלי'.

והוא חזר לסרטוט, מחייך ומאושר כפי שלא היה מעולם.