The Chasing Dream

הכל שקט.לא יכולתי לשמוע דבר מלבד רגלי הצועדות בשקט על האדמה. הכל ריק בשעה זו של הלילה.

אני הולך והולך, לא יודע לאן ולמה. מה מעשיי כאן? מה תפקידי בעולם זה?

[שעתיים לפני כן]

"לילה טוב," אמי נושקת למצחי.
"לילה טוב." אני עונה לה. למרות כל התחינות שלי, היא מתעקשת להשכיב אותי כל לילה לישון, ולהישאר לצד מיטתי עד שארדם. 
 פעם, כששאלתי למה היא עושה זאת, היא מילמלה משהו כמו "שלא תברח לי כמו אביך." 
חשבתי רגע ושאלתי אותה :"למה שאעשה זאת?"והיא לא ענתה לי.
 אני מסתובב, ונרדם במשך כמה דקות.
אני מתעורר ופוקח את עיניי. לרגע הכל מטושטש ואני לא זוכר היכן אני, אבל מייד הכל חוזר אלי.
אני יכול לשמוע את אמי יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת אחריה.בבת אחת אני קם,
מחליף את בגדי, לא מודע למעשי ולוקח תיק, אורז בו דבריים בסיסים ויוצא דרך החלון.לחיים חדשים.
לשינוי. משהו חדש.
אני מסתובב בניו יורק הגדולה, שבשעה זו עדיין שוקקת חיים, ואחרי כשמונה קילומטרים של הליכה, אני ניהיה צמא.
אני עוצר לייד חנות משקאות, וקונה לי בקבוק של סודה.  אני מרוקן אותו בשניות וממשיך ללכת. אני מתעייף , אני לא יודע מה אני עושה, וכבר עוד מעט חצות.
"היי, אתה!" נשמע קול מרוחק.אני מסתובב.
 כחמישה מטרים מאחורי, עומד חסר בית, שיניו צהובות, בגדיו קרועים ובלויים. ניכר כי היה שיכור."מה השם שלך, אהה?"
הוא שואל, חצי מדבר חצי צועק כמו משוגע. אני ממשיך ללכת מתעלם ממנו. "שאלתי מה השם ש'ך! תגיד לי תשם ש'ך!" הוא קורא בקול לא-יציב.
אני מתעלם ומתרחק."היי! ילד מזורגג! שאלתי איך קוראים-" "ניק! ניק!" אני קורא מבלי להסתובב אליו וממשיך ללכת.
"יש לך כסף?" הוא שואל בקול, "אתה עשיר?!" אני מתחיל לרוץ.
הבן אדם הזה כבר ממש מפחיד אותי.אחרי שאני מתרחק קצת, אני מגיע לסמטה חשוכה וריקה יותר.הכל שקט.
לא יכולתי לשמוע דבר מלבד רגלי הצועדות בשקט על האדמה. הכל ריק בשעה זו של הלילה.
אני הולך והולך ולא יודע לאן ולמה. מה מעשיי כאן? מה תפקידי בעולם זה? הרהורים שלא פוסקים. מה אני עושה? לאן אני בורח בכלל? ולמה? מה, לא טוב לי בחיים?
אבל לאחר דקה של מחשבה, אני אומר לעצמי, אני מחפש את נער בן שש-עשרה, שכל חייו היה תלוי באימו שתדאג לו ותשב בחדרו בכל לילה.
נמאס.
אני רוצה חיים חדשים. מכיוון שארזתי קצת כסף, אני תופס מונית וישן בלילה באכסניה זולה שמצאתי בקצה הרחוב.
 "חדר מספר מאתיים-תשעים-ושבע," אומר לי הפקיד ונותן לי מפתח."תודה," אני ממלמל ועולה לחדר.
 אני נכנס למיטה ואחרי כמה דקות נרדם.
***
 "אחי,אנחנו נאחר לרכבת," אומר לי רוברט בעצבנות. 
"אנחנו לא," אני אומר לו וממשיך להתאמץ לסגור את המזוודה,"יש עוד זמן."
"נו בן-אדם, מה אתה בחורה? כמה בגדים דחסת לי פה?!" הוא אומר ומסתכל על המזוודה הענקית שהתאמצתי לסגור אותה.
"אני לפחות לא נישאר עם אותו ג'ינס חודש." אני עוקץ בחזרה. הוא שותק רגע ,אבל אז רק אומר, "שיין! עשר-וחצי! אנחנו צריכים לצאת!"
"בסדר,בסדר." אני אומר בעצבנות ורוכס סוף סוף את המזוודה. "יאללה בוא רוב," אני גורר את המזוודה במורד המדרגות ואנחו יוצאים.
 רוברט, הוא חברי הטוב ביותר, שנינו באותו גיל -שש-עשרה וחצי- אבל אנחנו בדיוק ההפך אחד מהשני. הוא כל הזמן לחוץ.
כזה בנאדם מאורגן לא ראיתי מימי. הראש בלימודים, והוא שונא לאחר.אני יותר רגוע, בשאנטי שלי..ואני תמיד מאחר [המיוחד לשיעורים של פרופסור פליטיק,כי הם משעממים ברמות].ו
עם בנות- אצלי הכל חלק. ויש לי חברה, קייסי. כזאת בחורה מדהימה לא ראיתי מימי.
ורוב... כשזה מגיע לבנות הוא נאלם דום. לא מסוגל לדבר איתן. שנה שעברה הוא נדלק על זאת, נו, הרמיוני גריינג'ר, שנה מתחתינו, כל הזמן דחקתי בו להציא לה לצאת...
ועד שהוא תפס קצת אומץ היא התחילה לצאת עם הוויזלי ההוא, מה שמו- אה, רון.
אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת בעשרה לאחת-עשרה. "נו כבר! מהר!" דוחק בי רוברט.אנחנו עוברים מהר את מחסום הלבנים ומגיעים לרציף.
בשעה אחת-עשרה בדיוק אנחנו על הרכבת. אנחנו תופסים קרון בסוף הרכבת ומתמקמים שם. אחרי כמה דקות קייסי נכנסת.
"הוו, הנה אתה חיפשתי אותך בכל הרכבת!"היא קוראת. "היי קייס," אני אומר ברוך ונושק לה.
רוברט מתחיל להאדים. רדאר הבנות מתחיל לפעול אצלו. "אני אלך לחפש את העגלה, לקנות לנו משהו לאכול..." הוא ממלמל ויוצא.
אחרי שהוא יוצא קייט תופס בחוזקה בפניי ונושקת לי שוב. "התגעגעתי אליך," היא אומרת אחרי שהיא מרפה.
 "גם אני."
"חבל שלא באת להיות אותי החופש," היא אומרת. "במקום זה היית עם החבר הזה שלך..."
 "רוברט? מה רצית? שאני אתן לו לנסוע עם המשפחה המשעממת שלו לסין? לא היה לו איפה להיות אז הצעתי לו לגור במעוני הצנוע." 
"אה-אה." היא אומרת. "טוב נתראה בבית הספר, אחותי ואמבר מחכות לי."
"בי." אני מהנהן, נושק לה שוב.כשהיא יוצאת,אני  נשען על החלון ומשום מה...נרדם. 

כותבי הפאנפיק: אביגיל~ Forever And Always

                פיטר~ the patronus