שניה לפני שאתם קוראים את הפיק כדאי שתדעו שאני לא סובלת את פיטר פטיגרו. אבל עלה לי הרעיון של הפיק- והייתי חייבת לכתוב את זה.
בבקשה תקראו את זה לא משנה מה דעתכם על פיטר, תגיבו, ותדרגו. העיקר שתהנו:)
^^^
אף אחד מעולם לא הבין למה עשיתי את זה. גם אני לא הבנתי. תמיד חשבתי שעשיתי את זה בשביל עצמי. רק ברגע הזה, ברגע שהייתי כ"כ רגיש ושבור, הבנתי למה עשיתי את זה באמת. אבל לא השלמתי עם זה עדיין. אני חושב שאני עדיין לא משלים עם זה. איך יכול להיות שהראייה שלי על עצמי היתה כ"כ לא נכונה? איך יכול להיות שלא שמתי לב כמה אני אוהב אותו? למה לא שמתי לב איך חיקיתי את תנועתיו כי רציתי להיות חלק מהן? למה לא שמתי לב לכל הרמזים שהשארתי לעצמי? למה...
כ"כ הרבה שאלות וכ"כ קצת תשובות. אולי אם אני יעשה לעצמי סדר בראש אני יצליח להבין...
הרגע שאני כל הזמן חוזר אליו בראשי זה הרגע שבו התחננתי על נפשי וגופי בפניו של הארי, סיריוס, ורמוס- אהובי. ברגע הזה, שבו הסתכלתי לרמוס בעיניים הבנתי שאני מלא שנאה לגבי ג'יימס וסיריוס. ג'יימס שאני הרגתי. וכשהעברתי את מבטי שוב לסיריוס ולהארי, הדומה כ"כ לג'יימס, הבנתי למה שנאתי אותם. את 2 החברים שלי. הבנתי שתמיד חשבתי שהם אלה שאשמים במצב של רמוס. ואני לא מתכוון למצב ה'פרוותי' שלו, אלא למצב שנוצר - שהוא כ"כ רע לעצמו. שהוא מפחד מעצמו. שהוא חושב שהוא אפס ושהוא לא שווה כלום, אז למה בעצם שהוא לא ימות?
אז הוא ניסה להתאבד. בגללם.
ולא יכולתי לצאת מהמצב בו נקלעתי. שאני שונא אותם. ולמה אני חשוב שזו אשמתם?
כי הם כל הזמן נתנו לו להרגיש שהם מעלים לו את הביטחון העצמי, ובגלל שרמוס שלי כ"כ רגיש הוא חשב שיש כוונה נסתרת מאחוריהם. הוא חשב שלא סתם צריך להעלות את הביטחון העצמי שלו. הוא חשב שהם רוצים להרגיש טוב עם עצמם אחרי כל הדברים הרעים שהם עשו אז הם לקחו אותו כמקרה צדקה. והדבר הרע הזה שאני כל הזמן אומר שעשיתי זה שלקחתי את זה רחוק מידי, את הרגשות שלי, והרגתי את ג'יימס. ואת אהובתו. תמיד חשבתי שסיריוס מאוהב בג'יימס אז חשבתי שזה מספיק גרוע בשבילו אם אהרוג את ג'יימס. מרוב הרגשות ששלטו בי לא חשבתי על זה שזה יפגע גם ברמוס. אני טיפש. אני טיפש. אני טיפש. אני ממש טיפש.
וברגע הזה שבו ראיתי את כל זה והבנתי שאני אוהב את רמוס, הבנתי שאני לא היחיד. טעיתי כשחשבתי שסיריוס אוהב את ג'יימס. הוא אוהב את רמוס. ואני איבדתי אותו. איבדתי את אהובי.
לתמיד.
|