לא כל-כך זהות

פיק של יומני הערפד:)לא ראיתי פה פיקים של יומני הערפד,אז החלטתי שהגיע הזמן שיהיה=]

--

"את בט"את בטוחה שלא שכחת כלום,מתוקה?כי אני לא מתכוון לחזור בשביל לקחת איזה דובי."סובבתי את ראשי הצידה.דניאל אמר את המילים האלה בדאגה,למרות שאת ה"מתוקה" הוא אמר בציניות.מה לעשות,אחים.

המבט שלי קלט את ההשתקפות שלי במראה של הקאדילק הישן של דן-העיניים החומות שלי היו מוקפות בשערות  בלונדיניות שנפלו על פניי מראשי.לא הייתי בלונדינית צבועה,זה טבעי.איזו מין בלונדינית טבעית תהיה עם עיניים חומות,הא?אני טעות של הטבע!
"בפעם ה-15,לא,אמא."המילה האחרונה הייתה קצת מיותרת.אני הייתי זאת שלא הכרתי את אמא ואבא,דן זכר אותם מעולה.והוא באמת ניסה להיות כמו אמא ואבא בשבילי.משימה קשה לביצוע,במיוחד עכשיו,כשאני בת 17,עם כל בעיות בני הנוער שלי.לא טוב.
אבל דן ממש עצבן אותי!אני לא הגזמתי כשאמרתי שהוא שאל אותי את זה כבר 15 פעמים.כן,מעבר זה קשה,במיוחד אם עוברים מארץ אחת לאחרת,אפילו שזה היה בארה"ב.
כל חיי(תקופה "מאוד" ארוכה של 17 שנים) גרתי עם דן בג'יאורג'יה.בלי שום קרובי משפחה,אם לא מחשיבים את הדוד הרחוק שלנו,דילן,שהיה סוחר סמים וככל הנראה הסתבך עם הממשלה.
אני לא יודעת מה קרה להורים שלי.הייתי בת 2,דן היה בן 10.שניהם יצאו לעבודה ומעולם לא חזרו.בלי שום שיחות טלפון או מכתבים.כאילו שהם  נעלמו מעל פני האדמה.
"איך אמרת שקוראים לעיירה הזאת שנתנו לך עבודה בה?"ניסיתי להחליף נושא.
"מיסטיק פולס.ואני חושב שהיא יותר עיר קטנה מאשר עיירה."
"איפה בכלל מצאת את העיירה הזאת?"הדגשתי את המילה בתור הבעת אי-הרצון שלי לעבור.בג'יאורג'יה היו לי חברים,היה לי חבר,שהייתי צריכה להיפרד ממנו כי אני יודעת שמערכת יחסים מרוחקת היא לא מערכת יחסים.הייתי מוקפת תמיד באנשים.עכשיו אני צריכה להתחיל הכל מחדש,ולא היה לי כח.
"חבר שלי,מייסון.הוא אח של ראש העיר,אז הוא עשה לי פרוטקציה."
"פרוטקציה במה?להיות שוטר?"אח שלי סיים בית-ספר למשטר(אני יודעת עד כמה סתום זה נשמע).זה היה חלום שלו מאז שאני מכירה אותו.הוא רצה להגן על אנשים.אני חושבת שזה אינסטינקט שהתפתח אצלו אחרי שהוא נאלץ לטפל בי במקום אמא ואבא.
"אם אני אתאבד ביום הראשון,המוות הזה על אחריותך."אמרתי.לא רק שאני תלמידה חדשה,הייתי צריכה להתחיל בבית-ספר חדש יום אחרי תחילת הלימודים.ייאי!
"אל תהיי תינוקת!אני בטוח שהכל יהיה בסדר.אולי תנסי להתקבל לנבחרת המעודדות?היית הקפטן בבית-הספר הקודם."
"כן דן,הייתי.תואר שהשגתי לאחר 3 שנים קשות!נשארו לי רק עוד שנתיים ללמוד,אני בחיים לא אהיה מה שהייתי."אמרתי בדרמטיות אפילו שהתכוונתי לחלק ברצינות.
"את תהיי בסדר."הוא חייך.אהבתי את החיוך שלו.
"אני אהיה בסדר רק אם הבנות יראו אותך.הן ירצו להסתובב איתי בשביל להכיר את האח הסקסי שלי מקרוב."אמרתי.אח שלי באמת היה חתיך.הוא היה שרירי עם עיניים ירוקות ושיער חום עם מעט גוונים אדומים.חלומה של כל אישה.
"אז תנצלי אותי כל עוד יש לך הזדמנות.את יודעת,אני לא כל-כך צעיר כמו שהייתי..."הוא המשיך עם הטון הדרמטי שלי.
צחקנו.
הוא חזר להביט בדרך.
נסענו כבר במשך 3 שעות ובקושי היינו קרובים לגבול של וירג'יניה.
לא משנה מה חיכה לי בעיירה החדשה הזאת,אני אסתדר.כי אם לא,זה יהרוס את דן ואני חייבת לו כל-כך הרבה.

--

"החיים שלי נהיו גרועים עוד יותר.זה ייתכן?"אמרתי לעצמי בקול רם,בשביל שגם דן יישמע.
"טוב,זאת לא אשמתי שהGPS שלי לא יודע כמה זמן לוקח להגיע מג'יאורג'יה לוירג'יניה."הוא השיב לי.
"כן?אתה מבין שעכשיו אני נרשמת לבית-ספר יומיים אחרי שהוא התחיל?החיים שלי גמורים באופן רשמי!"לקחתי קופסא מהמטען האחורי של הקאדילק.
"לפחות יש לך בית יפה."דן חייך.
הבית באמת היה יפה.הוא היה לבן מבחוץ,מבפנים הוא היה מעוצב בטעם.היו לו 2 קומות,אז זכיתי לאמבטיה פרטית משלי.
"לפחות עכשיו יהיה לי איפה להסתתר..."רטנתי.זה לא היה כל-כך נורא,אבל לא רציתי שדן ירגיש כאילו שהוא ניצח אותי.
"לפחות את לא צריכה להתחיל לעבוד כבר בערב."הוא אמר לי.
"וזאת אשמתי,איך?"
"זאת לא...אבל יש להם היום איזה אירוע עם כוכב שביט.כדאי לך ללכת.אולי תפגשי שם חברים."הוא הציע.זה לא היה רעיון כל-כך רע.
"בסדר,אני אלך."אמרתי לו בקול מנוצח והוא גיחך לו.
"אוי,תסתום כבר!"
"בחיים לא!"
נראה כאילו לעיירה הזאת יש מנהגים שקשורים להיסטוריה שלה ולדברים כאלה.אולי המקום הזה טיפה יותר מעניין ממה שחשבתי שהוא יהיה.רק טיפה.

--

הבטתי במראה שהייתה באמבטיה.לא רציתי להתגנדר יותר מדיי,כי הייתי חדשה,אף אחד לא הכיר אותי ואם הייתי עושה את זה,זה היה נראה מוזר.
אז לבשתי ג'ינס צמוד וגופיה אדומה.את השיער העדפתי להשאיר פזור וחלק,כמו שהוא תמיד היה.אפילו שנראתי ממש סקסית עם תלתלים.
דן יצא לעבודה שעתיים לפניי שאפילו התחלתי להתארגן.הוא השאיר לי הוראות איך להגיע למרכז העיירה,איפה שכל האירוע התקיים,יחד עם עוד כמה מקומות כמו בר.אולי אני אבלה בבר הזה קצת.אף אחד לא מכיר אותי,הם לא יידעו שאני מתחת ל-21.
המקום היה אמור להיות קרוב לבית,בגלל זה הלכתי,במקום להשתמש בקאדילק שדן השאיר לי.
אחרי כמה דקות של הליכה הבנתי שאבדתי.
"פאק!רק אני יכולה לעשות את זה!"רטנתי לעצמי.
"שלום לך,אלנה.מה את עושה פה לבד בחושך,זה מסוכן.סטפן ידאג לך."
"אה?"הסתובבתי לשמע הקול הזה.הוא היה גברי,מאוד מושך האמת.בעל הקול היה עוד יותר מושך מהקול שלו.הוא היה יפה תואר,או שהוא היה סקסי?
2 התכונות האלה השתלבו בו בצורה מושלמת.הוא היה בעל שיער שחור,כמו כנף של עורב,שהיה מעט מגושם,אך מלא חן.בחשכה עיניו,שהיו כחולות כמו הים,נצצו.אפשר היה לטבוע בעיניים האלה.הוא היה גבוה וחסון.
לא יכולתי להזיז ממנו את עיניי.

--

כן,זה טיפה קצר בשביל הפרק הראשון,אבל אני מקווה שאהבתם:)פרק 2 תוך כמה ימים=]

		הפרק הבא