הילדה ההיא-עם הקוצים בשיער והשמלה הקרועה

ערב ירד אט-אט על דרך פריווט המנומנמת והשלווה.

הארי ישב בתוך גן שעשועים מתפרק, נאחז בנדנדה החורקת כבמעין גלגל הצלה מעוות. ראשו היה טרוד. מחשבותיו נשאו אותו הלאה, למקום שונה לגמרי מכאן.

מקום שבו היו לו חברים, משפחה, חיים. כאן הוא הרגיש מת.

הארי הזדקף בפתאומיות. משהו הפר את הדממה. האוויר נשא קול מוזר.רוטט. לא אנושי כמעט. נשמע כשירת רפאים. קול מקונן, אבוד במקצת. 

קול מהפנט. מוזר. צלול ומלחיץ באופן מטריד... מצמרר. כן.. זוהי המילה המדויקת.

הוא התרומם ונטש את הנדנדה הקרועה למחצה, מרחף כמעט, הלאה, אחרי אותו קול מוזר ומצמרר. מובל על ידי אותו כוח מהפנט, בלתי מוסבר. הארי חצה את הפארק הנטוש, מסתכל לכל הכיוונים.

מחפש בעיניו את מקור הקול...  פתאום הבחין בנערה. יושבת על הנדנדה. מתבוננת בעץ מכוסה עלווה צהובה, ושרה את אותו תו מצמרר ומתמשך. אותו צליל רוטט שמרעיד את מיתרי הלב.

הארי התקרב מעט, סוקר את הנערה במבטו. היא נראתה מוזרה. ובטח שלא רגילה. שיערה האדמוני היה מקורזל מאוד וקוצים דבקו בו. מלבושה היה שמלה.

אבל שמלה מוזרה כזאת- הארי יכול היה להישבע שראה שמלה כזאת רק ב.. 'אבל זה כל כך מוזר..' חשב לעצמו. לא ייתכן כמעט.. ואולי בכל זאת..?

השמלה עצמה נראתה כלקוחה מסצנה בסרט ישן מהמאה הקודמת. כמו מין גרסה יומיומית (של פעם) לסרט המצויר 'אליס בארץ הפלאות'.

שמלתה של הנערה הייתה בעלת שוליים נפוחים, שרוולי תחרה נפוחים, סינר אפור כחלחל שקשור בסרט מאחורי גבה, וקשת בשיער. על רגליה היו משוכים גרביונים שפעם אולי היו לבנים,

אך כעט נראו אפרפרים ומאובקים. קוצים חרצו בהם רכבות בכל מקום כמעט. רגל אחת של הנערה הייתה יחפה. נעל הבובה האחת שלרגלה השמאלית נראתה קרועה וממורטת.

השמלה עצמה נראתה כאילו עבר עליה הרבה. היא הייתה קרועה מעט, מוכתמת ומסמורטטת מאוד. הארי התבונן בנערה שעה ארוכה. המראה היה מוזר. מפחיד מעט. אבל.. היא לא נראתה מסוכנת.

היא לא נראתה כמו עבריינית, או מסוממת שיכולה להתנפל על מישהו.. הארי לקח נשימה עמוקה, והחל מתקרב אל הנערה הצעירה. כבול בקסם המוזר שלה.

השירה הפסיקה בבת אחת. שקט מהדהד נפל על הגן השומם. הנערה נעצה בו עיניים קרועות לרווחה, והזדקפה במקומה במהירות, דרוכה. הארי הרים את ידיו כדי לסמן לה שהוא בסדר, שהוא לא בא להיטפל אליה,

כמו איזה ערס משוגע. "היי," הוא אמר לה בטון קליל, משוכנע שהיא מבוהלת מהפנייה שלו אליה. "אממ.. מה את עושה כאן? בדרך כלל אני בא הנה הרבה, לשבת, את יודעת.. ואף פעם לא נתקלתי בך בעבר.."

הנערה התבוננה סביבה, כמנסה למצוא מפלט כלשהו. הארי התקרב עוד צעד לעברה. הוא שם לב שברכיה היו משופשפות ואדומות, ושגרבוניה מלאים סימנים שחורים, כאילו נפלה הרבה בעת ריצה בהולה.

"אממ.. שמעתי את הקול שלך, נדמה לי.. אז עקבתי אחריו וראיתי אותך.. את בסדר?" הוא הושיט לה את ידו ללחיצה חברית, אבל הנערה תקעה בו מבט נפחד, ונסה על נפשה, פשוטו כמשמעו.

היא פשוט הרימה רגליים ורצה מהר ככל שרגליה הרזות יכלו לקחת אותה.. היא נעלמה באופק כעבור שניות מספר.. הארי היה המום. הוא לא הבין ממה פחדה כל כך הנערה.

הרי הוא לא נראה כעבריין צעיר. בסדר, אולי קצת ממורטט, כי לבש את בגדי בן דודו השמן, אבל הוא לא חשב שהוא ממש מפחיד..

הנערה נראתה כבת 14 בערך, והארי עצמו לא היה מבוגר בהרבה..

במחשבה נוספת, הארי לא הצליח להבין מה גרם לו לגשת אליה ולדבר ככה, בטון מיודד, כאילו היא איזו מכרה שלו.. הוא הרגיש מטומטם.

הוא לא ממש הבין מה הבהיל אותה, אבל הוא גם לא הבין מה גרם לו לעקוב אחר הקול, ולגשת אליה.

הארי החל אוטומאטית לרדת במורד המדרכה המובילה לרחוב בו גרים הדרסלים, אוויר הערב הקריר מצנן אותו. מוחו היה עסוק כעת באותה נערה. משום מה, אותה אחת סירבה לנטוש את מחשבותיו.

הארי ספג בשקט אדיש את הצרחות של דודו ודודתו על כך שאיחר לחזור הביתה, את לגלוגו של דאדלי ואת העונש שהטילו עליו, להינעל בחדר עד למחרת מבלי לקבל ארוחת ערב..

********

בשעה ששכב במיטה, רעב ומושפל, הרהר שוב בנערה המשונה שראה, יושבת על נדנדה חצי שבורה, כולה פרועה ולבושה שלא בהתאם לתקופה

(אם כי הארי לא היה יכול להיות בטוח, מפני שלא ראה עד כה מה כל הבנות בעולם לובשות בדרך כלל, וחוץ מזה, השמלה הייתה ממורטת מאוד..)

הארי נרדם לאיטו כשהוא חושב על הנערה. הוא נרדם רגוע משום מה, ועבר עליו לילה שקט, ללא חלומות.

*הערת המחברת: ידוע שהארי סבל הרבה במהלך שנותיו מסיוטים נוראיים שהעירו אותו בלילות. הפעם כמובן, הוא ישן מבלי לחלום שום חלום.

		הפרק הבא