שעת חצות

משהו קטן שכתבתי אתמול, מקווה שתהנו D:

------------------------------
הייתה זו שעת לילה מאוחרת, שעה לפני חצות.
הרחוב שהוביל לבית ישן היה שומם ושקט לחלוטין.
בתוך הבית הישן והמתקלף, בסלון הרעוע ישב גבר מבוגר על כיסא נדנדה מט ליפול וחשב.
הוא חי כבר שנים רבות, הרבה יותר משאר בני האדם בעולם, הוא קיבל במתנה את הידיעה מתי סופו יגיע.
ארבעים דקות לחצות, הוא מתחיל לחשוב על מה שראה בחייו, פותח את אלבום התמונות ועובר על כל אחת מהן בעדינות כאילו הן יכולות להישבר מתחת למגעו.
חצי שעה לחצות, הוא חושב על מה שעבר בחייו הארוכים מאוד, על הרגע שהבין שיחיה שנים רבות, על הרגע שקיבל מתנה וקללה ביחד.
עשרים דקות לחצות, גופו מתחיל להרגיש את סופו, וליבו מתחיל להאיץ בפעימותיו.
עשר דקות לחצות, הוא מרגיש כאבים עמומים בגופו, כאילו החיה שבתוכו כבר רוצה לצאת.
חמש דקות לחצות, הוא נזכר באישה שאהב ושמתה בזרועותיו, דמעה קטנה נפלה על הרצפה המטונפת.
שלוש דקות לחצות, ליבו כבר פועם בחזקה, הוא מרגיש שעוד רגע וזה נגמר.
דקה לחצות, גופו כבר שורף מכאבים והוא כבר נשכב על הרצפה ומייבב קלות.
חצי דקה לחצות, הוא מתחיל להשתנות בגופו אך מוחו נשאר שלם, הוא חושב על משפחתו שמתה לפני שנים.
עשר שניות לחצות, ומוחו, למרות גופו, רגוע ומחכה לסוף. חמש שניות לחצות, פתאום עולה לפני עיניו אמו הטובה, עוד דמעה נופלת על הרצפה.
שתי שניות לחצות, הוא מבטיח את הבטחתו האחרונה לכל אהוביו.
שניה לחצות, הוא יודע שזה נגמר, זה הסוף, הוא מאושר.
חצות, הלב פועם עוד פעם אחת ועוצר.
בחוץ הכל נראה אותו הדבר, שקט ושומם בלי שום אף אחד באופק. פתאום נשמעה יללה מתוך הבית הישן, יללה חזקה שאומרת: "הכל נגמר".