4 מייסדים

גודריק גריפינדור,ילד שזה עתה מלאו לו עשר שנים,פסע בשקט ביער,ידו הקטנה אוחזת בניצב חרב סיף. גודריק יצא לחפש דרקונים ולהלחם נגדם. כן,זה הייה סוד. הוא ראה דרקונים. הוא הייה שמח אם יכל

לומר את זה למישהו,אבל אמו אסרה עליו בתוקף. אמו למדה אותו קסמים. עוד סוד כמוס. למה? מפני שאם היו מאשימים אותה בהיותה מכשפה,היו שורפים אותה. לב הילד התמים והחופשי של גודריק

לא יכל להבין מדוע. הוא סקר בעיניו החדות,הכחולות את השטח,בלי פחד מחשכת הליל ששררה מסביב. ירח לבן האיר מלמעלה. לפתע שמע קול רשרוש מאחוריו.

הא הסתובב בחדות,חרבו מכוונת לכיוון הקול. לפתע הופתע לגלות שמולו עומד ילד בגילו,זועף,גבוה וכהה שיער, עם הבעת פנים מתנשאת וסנטר זקור למעלה ביהירות. גודריק החליט

מיד שהוא ממש לא מחבב אותו.

''זוז לי מהדרך,תינוק.'' אמר ביהירות.

גודריק לא זז. ''בן כמה אתה,שאתה מחליט שאני תינוק?'' שאל גודריק בסילדה ובעיקום אף.

הנער נראה מעט נבוך. ''אני... אמממ.... בן עשר ושישה ימים...'' מלמל.

גודריק התאמץ לא לגחך. כבר לא כל כך בטוח בעצמו,הא? חשב.

''האמת'' אמר גודריק, ''אתה גדול ממני רק בשישה ימים.''

''נו באמת...'' אמר בשעמום ובזלזול. ''אה כן,אתה,שלא תעז לקרוא לי אתה,כי קוראים לי סאלזר סלית'רין...'' הוסיף.

סביר להניח שהוויכוח הייה נמשך עוד זמן רב,אם גודריק לא הייה שומע קולות,או אם סלאזר לא הייה מבחין בניצוצות כחולים.

סלאזאר  רעד ושלף מקל ארוך -שרביט- וכיוון אותו אל הכיוון ממנו באו הניצוצות והקולות.

עיניו של גריפינדור התרחבו בתדהמה. ''אתה קוסם?'' שאל את סאלאזר.

סאלאזר גילגל עייניים. ''בטח שאני קוסם.'' אמר,בקול רם, הרבה יותר מידי.

גריפינדור השתיק אותו,והסיט סבך עבה ומצליף של שיחים,ומבעדו  נראתה ילדה,בת תשע בערך, שהפריחה ציפורים גדולות מתוך שרביט.

סאלאזר בטעות מעד,והקים הרבה רעש. גריפינדור רטן בקול רם מדי.

הילדה הסתובבה במהירות, הניפה את שרביטה וצעקה: ''שתק!'' וסאלזר קפא במקומו.

כשהילדה ראתה את מי תקפה,הניפה את שרביטה שוב,ומלמלה לחש מוכר שגודריק לא הכיר,וסאלאזר יכל שוב לזוז.

סאלאזר,בלי לומר תודה,החל תוקף את הילדה. ''חתיכת... תזהרי קצת...... אוף איתך תינוקת אחת!'' רטן.

גריפינדור מלמל משהו כמו: מה נסגר איתו? הוא קורא לכולם תינוקות....

סלית'רין הסתובב לעברו. ''שקט!'' צעק.

''אויש,אני הולכת... אני לא רוצה לתהסתכל בכם רבים.'' רטנה הילדה.

''לוזרית..'' אמר סלית'רין.

''קוראים לי רוונה!'' תיקנה אותו הילדה. ''בואי,הלגה'' אמרה ואז הם ראו שמאחוריה,כל הזמן הזה,עמדה ילדה עגולת פנים,בת שבע.

''מי זאת?'' שאל גודריק. ''אחותך הקטנה?''

רוונה נעצה בו מבט חודר. ''זאת ידידה שלי.'' אמרה.

סליתרין צחק. ''היא קטנה ממך בשנתיים!'' אמר.

ואז גריפינדור הבחין בקרני שמש ראשונות מבצבצות. ''אני הולך...'' אמר ויצא משם בריצה,אל תוך היער.

הלגה ורוונה נעצו בסלית'רין מבטים כועסים,ופנו בשביל אחר.

כך סלית'רין עמד שם,והביט באחרים מתרחקים....

תינוקות. הפטיר. ופנה לכיוון ביתו, מתהלך ביהירות.

		הפרק הבא