השמש שקעה, סקורפיוס ורוז ישבו מחובקים, מסתכלים לשקיעה, כבר לא היה להם אכפת מה כולם חושבים...
הכל התחיל לפני שבוע, רוז וסקורפיוס נפגשו כרגיל אחרי הארוחה, בקומה שלישית, בודקים שאף אחד לא רואה. קשה להיות חברים במצב כזה רוז מגריפינדור והוא מסליתרין ועוד המצב בין משפחותייהם.
"אז מה איתך?" שאל סקורפיוס את רוז מסתכל בעינייה
"בסדר, שמעתי שאביך פוטר מעבודתו בגלל שמצאו אצלו דברים המעידים שהוא עוזר לאוכלי המוות"
"כן, זה לא נורא, אמא עובדת ובכלל יש לנו מספיק כסף" אחוזת מאלפוי הייתה ענקית היו נחשים מצוירים על הקירות, בריכות פרטיות וכל מה שיכלו לבקש, סקורפיוס לא שיקר.
"אז זהו" נשמעו קולות צוחקים מהמדרגות. הם לא הספיקו להתחבא, זה היה גיימס בן-דודה של רוז וחבורתו. נשמעה שתיקה, "איך יכולת?" שאל ג'יימס בצעקה "חכי עד שאני יגיד את זה לדוד רון ודודה הרמיוני"
"אמא כבר יודעת, וגם ג'יני" ענתה רוז בחצי בכי. היא ברחה. "ואתה, למה אתה מתעסק איתה?"שאל ג'יימס את סקורפיוס בכעס "ומה אתה עוד עושה כאן?"
"בדיוק עמדתי ללכת" ענה סקוריוס ורץ לכיוון רוז, לנחם אותה. ביום אחרי הם לא נפגשו, רוז כמעט לא נראתה, רוב הזמן היא רק בכתה בחדרה.
"היי, רינה" אמר סקורפיוס לשר אחת מחברותייה של רוז בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל "את יכולה לגרום לרוז לבוא למקום הקבוע שלנו ב9:00?"
"אני ינסה, היא במצב ממש רע" אמרה והמשיכה להקשיב לנידנודים של פרופסור דונפרד.
בערב רוז אכן הגיעה למקום המפגש, וחיכתה לה הפתעה גדולה. סקורפיוס הצליח להשיג דברים לארוחת ערב עם נרות, ואוכל יוקרתי.
"ברוכה הבאה" חייך סקורפיוס ונישק את רוז נשיקה. "וואו, מאיפה כל זה?" שאלה רוז "הפתעה" סקורפיוס חייך ואמר "ג'יימס לא יפריע, לא לנו"
הם היו שמחים ואפילו אף אחד לא תפס אותם, הבעיה הייתה יום אחרי... כולם כעסו עלייהם. "כנראה ג'יימס גילה עלייכם" אמרה שר לרוז אף אחד בקושי דיבר איתה, מהילדה הכי מקובלת הפכה לאחת מאלה שאף אחד לא מדבר איתן, וכך גם אצל סקורפיוס, פשוט לא שונה.
"אתה, למה?" צעקה רוז על ג'יימס. "זה לא אני!!!" אמר "זה היה רוקי, את יודעת מה אני יעזור לך, אני יפיץ שמועה אחרת"
"למה??? אני גאה בזה אבל אף אחד לא מדבר איתי"
"סבבה, אוקי, תירגעי, אני יסדר הכל בלי שמועות" הוא ניסה להרגיעה. כעבור יומיים לא היה זכר לשמועה, אולי בגלל שג'יימס היה הילד הכי מקובל בבצפר ומי שלא הקשיב לו נודה לעד, אולי לא..
כולם התייחסו לשנייהם יפה, אפילו לא העיזו שלא.
וזהו.... עכשיו השמש שקעה, וסקורפיוס ורוז ישבו מחובקים, מסתכלים לשקיעה, כבר לא היה להם אכפת מה כולם חושבים, או חשבו.
|