Red Sunset

תמימה. זה מה שהייתי. טיפשה אולי, מאמינה רק למה שאני רואה. שומעת... אבל לא לסיפורים,
שהיו נכונים כל הזמן. אתם בטח קוראים את זה וחושבים שאני משוגעת. 
אבל לא. גם אתם, תפקחו עיניים, לפני שיקרה לכם מה שקרה לי.
אבל אני אחזור קצת אחורה על מנת שתבינו.

{לפני מאה וחמישים שנה}
"קייט! היי קייט!" נשמע קולו המרוחק של אלכס.
הסתובבתי אליו, מבט שואל על פניי.
"ככה את עוזבת? מבלי להיפרד?" הוא שואל.
"אני מצטערת," אני מגמגמת התנצלות. "כבר שתיים-עשרה וחצי בלילה, ולא יודעת... אני עייפה.."
הוא נאנח בהתאכזבות אבל מייד מחייך ואומר, "אוקיי."
הוא נראה מהורהר לרגע. הוא מתקרב אלי ומנשק אותי ארוכות על השפתיים.
"לילה טוב, נסיכה," הוא אומר לבסוף, חיוך גדול על פניו.
"לילה טוב ,אל," אני משיבה, ומתקדמת לכיוון המכונית הקטנה שלי, שחסכתי ועמלתי המון בשבילה.
אני נוסעת ביערות פורקס, ורומסת בדרכי קצת דשא, אולי אפילו פטריות. אחרי קילומטר או שניים המכונית נעצרת פתאום. 
אני מעיפה מבט אחד. מד- הדלק מלא. זה מוזר.
אני פותחת את הדלת, יוצאת מהמכונית ובוחנת אותה. כשאני רואה שהכל כשורה אני בודקת גם את השביל לראות אם אין משהו בדרך, כמו אבן שחוסמת. אבל כלום.
אני נכנסת למכונית, ומנסה להתניע שנית. המכונית לא זעה.
פתאום, אני שומעת משהו. רחשים מרוחקים. והם מתקרבים. אני מתבוננת החוצה מהחלון ולא רואה כלום.
פתאום נשמע מעין רעש 'בום' חזק. לוקח לי זמן עד שאני קולטת, אבל משהו נוחת על הגג של המכונית, שנמחץ תחת משקלו. המכונית היפה שלי...
אני יוצאת שוב מהמכונית לראות מי המשוגע. אבל לפני שאני אפילו מספיקה למצמץ בכלל הוא מסתער עלי. 
מתברר, שהאיש, שבגדיו -אלה שהוא טרח באמת ללבוש- קרועים, בלויים, ומסריחים, הוא זה שקפץ על הגג.
על פניו מרוחה הבעה מטורפת. העיניים שלו, אדומות כצבע יין עמוק. הוא מתקרב אלי, וניראה לרגע כאילו המשוגע הזה מנסה לנשק אותי.
אבל אז, לפני שאני מספיקה אפילו לנשום, מגיע הכאב. 
הוא נושך אותי! אלוהים! הוא ממש מוצץ את דמי, עם מבט מטורף לעוד. 
הכל נהיה חשוך, קודר ומבולבל. ומאז אני לא זוכרת כלום, חוץ מכאב, כואב שורף במיוחד.
אני רק זוכרת שפתאום נשמעה יללה מרוחקת, והערפד נעלם. כנראה שלא סיים את מלאכתו, כי נותרתי בחיים.
בחיים...וכואב לי. שורף! אש! הגרון שלי עולה בלהבות. עדיף כבר למות מאשר לסבול את השריפה הזאת...
"הצילו!" אני צורחת. "שמישהו יעזור לי! אני נשרפת!" אבל אני לא. אני לא עולה באש. זאת תשוקה לדם שמתפתחת בגרוני.
וזה הסיפור שלי. כך, בערך, נהפכתי לערפדית.
ערפדית מגעילה שצמאה רק לדם.

		הפרק הבא