פרידה (סונגפיק)

רק רציתי להודיע כמה דברים לפני שתקראו את הפיק:

1. זה גם סונפיק וגם פיקצר, אוקיי?
2. הכתב קצת קטן, אני יודעת, אבל זה לא בכוונה. פשוט אני לא מצליחה להעביר מוורד את הכתב שרציתי להוספת הפיק, כי פה זה יקטין לי את הכתב... לאידעת למה.
3. כולם מכירים את השיר ''אחותי הקטנה'' של אהוד מנור, נכון? קבלו אותו במילים קצת אחרות!
                                                      ~~~קריאה מהנה!~~~

"פטוניה, באמת, זה לא בית ספר למופרעים, אני לא מופרעת!" לילי האיצה באחותה הגדולה, ונתנה לדמעות לזלוג על פניה.
"את יכולה מצידי ללכת עם סנייפ שלך לבית הספר המטופש הזה! בית ספר למופרעים!"פטוניה צווחה את שלושת המילים האחרונות.
"פט, תקשיבי לי רגע-" לילי ניסתה להאיר את פניה של פטוניה.
"לא. את תקשיבי לי." פטוניה אמרה בשלווה. "אבא, אמא," היא פנתה להורים הצופים בשתיים. "אני רוצה לשיר שיר." פטוניה אמרה בקול ילדותי.
"תשירי, מתוקה שלי." האם מיהרה לענות. האב הינהן. "לילי." פטוניה חייכה לאחותה. "אני כתבתי את השיר הזה בישבילך. אני רוצה שזה מה שתיזכרי מימני כשתלכי לבית הספר שלך-איך אמרת שקוראים לו?"
"הוגוורטס."
"כן, כמובן." פטוניה ענתה. לילי שילבה ידיה והביטה בפטוניה בעניים מצפות. מצפות לשמוע את אשר עמלה אחותה הגדולה של לילי.
"אהם." פטוניה כיחכחה בגרונה. היא הביטה על כפות רגליה והחלה לשיר:

"אחותי הקטנה בת 11 שנה
אמש קיבלה ינשופית מתנה
אחותי הקטנה מחכה בגינה
לסנייפ המוזר שהוא בדיוק כמותה"

ללי גילגלה עיניים לשמע השורה האחרונה, אך לא הפסיקה לחייך.

"קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי
קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי

אחותי הקטנה נהייתה משונה
הפסיקה לבוא איתי לספריה
כי עכשיו היא קנתה ספרים מישלה
על קסם, כישוף ותולדות בית סיפרה"

לילי הרימה גבה והעבירה מבט לכיוון הספרים שעמדו על העגלה שלה.

"קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי
קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי"

פטוניה הרימה את ראשה והביטה על הוריה הקורנים מאושר.

"אחותי הקטנה הלכה לסימטה
גלימה ומצנפת שם היא קנתה
הירהורים בי עברו, שזה קצת לא פייר
שהיא מקבלת גם עוד 2 ספייר"

"קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי
קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי"

לילי צחקה ובחנה את בגדיה שלבשה. פטוניה העבירה מבט אל לילי, והמשיכה בשיר:

"אחותי הקטנה בת 11 שנה
עכשיו ניפרד-כול אחת לדרכה
אך אני מוכנה, עוד חודשיים, השנה
להיות יום אחד אחותי הקטנה

"קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי
קוראים לה לילי
לי לי לי לי לילי
והיא שלילי לי לי לי לי לילי"

פטוניה סיימה לשיר והשפילה מבט. לילי בכתה. קרבה לפטוניה וחיבקה אותה בחוזקה.

"עוד חודשיים השנה?" לילי לחשה באוזנה של פטוניה. "למה את מיתכוונת?"
"עוד חודשיים. עכשיו ספטמבר, ואז אוקטובר ונובמבר. עוד חודשיים בנובמבר אני אתחפש אלייך." פטוניה חייכה ללילי.
"לא הבנתי."
"נובמבר! בליל כול הקדושים!"
"את לא רצינית!"
"כן!"
"ותכיני שרביט, ומצנפת, וגלימה?"
"ברור!"

לילי חזרה לחבק את פטוניה. השתיים הרגישו כי הוריהן עוטפים אותן בחיבוק מישפחתי גדול.

"אני אוהבת אותך, פט."
"גמאני אותך, ליל. את האחות הכי טובה שיש."
"גם את."
"לכי, לילי, את תאחרי." האמא האיצה בלילי הנירגשת. לילי הינהנה ואחזה בעגלה הכבדה.
"ניתראה." פטוניה צעקה אחרי לילי.
"להתראות!"
"ותימסרי את שינאתי לסנייפ!"
"אמסור!"

האב הגאה, האם הנרגשת, והאחות הבוכייה ניפנפו לשלום אחרי הילדה הנעלמת.
"אני מקווה שהיא תהיה בסדר." האם הפטירה.
"היא תהיה." פטוניה אמרה וניגבה את הדימעה הקטנה שזלגה על לחייה הלבנה.