תלמידה חדשה

היא הייתה בת 13, תלמידה חדשה.
היא נכנסה לאט ובשקט למשרד המנהל ב30 באוגוסט.

"אמה! ברוכה הבאה להוגוורטס!". דמבלדור בא לקראתה שעל פניו חיוך רחב. אמה חייכה בביישנות, מתפללת לרצפה טובענית שתבלע אותה ותחזיר אותה הביתה. איזה מן רעיון טיפשי זה היה... היא חשבה, ללכת לבית ספר לקוסמים- נו באמת! הייתי צריכה להקשיב לאמא, בטח כולם פה משוגעים על כל הראש, ובכלל, להתחיל ככה מהאמצע ולעזוב את כל החברות... פשוט טיפשות.
"אל תדאגי, את תשתלבי מהר כמו כולם פה. אבא שלך אמר שאת ילדה חכמה." ידעתי שאני צריכה לענות למכתב ולא אבא... איזה בושות. "אני לא כ"כ חכמה אתה יודע, קבלתי 79 במתמטיקה לפני שנתיים, ובשנה שעברה--" "סלחי לי, אבל פה זה לא משנה אם את יודעת מתמטיקה או לא. מיומנויות המוגלגים שאת צריכה הן רק קריאה וכתיבה. בואי נשב ותספרי לי קצת על עצמך." 
דמבלדור הוביל את אמה לשולחנו. לאחר שווידא שנח לה התיישב בכיסאו הגדול בצד השני של השולחן. 
"טוב, אז אני אמה, בת 13 וקצת, נולדתי ב3 במרץ, יש לי שתי אחיות, אחת בת 27 ואחת בת 5. אני אוהבת מאוד בעלי חיים ובאתי עם ינשוף שאמרו לי שישמו אותו בינשופייה. אני אוהבת לכתוב סיפורים ומכתבים, אני ביישנית, לא כל כך חברותית- לוקח לי זמן ליצור קשרים...לאמא שלי קוראים מוניקה קוקס ולאבא שלי ג'יימס רינגל. הם גרושים אם תהית ואני גרה אצל אמא שלי בקיימברידג'. הסיבה שבאתי לפה היא שבעצם קבלתי כמו כולם את המכתב המפורסם בגיל 11 אבל היה לי כ"כ טוב בבית שלא רציתי לעזוב מפחד שאני אתגעגע. כשהייתי בת 12 וחצי ההורים שלי התגרשו ונהיה רע. אחותי הגדולה עזבה את העיר ובאה לבקר רק בחגים, אחותי הקטנה כל היום בצהרון ואמא שלי חיה בעבודה, ככה שאני לבד כל היום או עם שתי חברות שיש לי עוד מהגן. החלטתי לשקול את עניין המכתב שוב ובסוף בקשתי מאבא שיענה לך שאני מסכימה לבוא. הוא קוסם כמובן, אמא מוגלגית וגם שתי האחיות שלי, הוא לימד אותי את כל מה שצריך לדעת בשנה ראשונה ושנייה בקורס מזורז של שבועיים. אמא אמרה שלא כדאי לי לבוא אבל בכל זאת באתי. כבר מזמן אני עצמאית ולא מקשיבה לה, וזה לא משנה לה בכלל. את אבא שלי אני רואה בתדירות של פעם בחודשיים בערך. 
אני אוהבת בעלי חיים וזהו. עכשיו אתה יודע מי זו אמה קוקס-רינגל". 

דמבלדור היה קצת המום אבל כמו תמיד, הוא הצליח להסתיר את רגשותיו ואמר- "את נשמעת כמו נערה נחמדה מאוד. עכשיו נעבור למיון כדי שתוכלי ללכת להתמקם בחדרים ולסייר בטירה כדי להכירה טוב יותר לפני שמתחילים הלימודים." הוא פנה לאחור כדי להוריד מהמדף את מצנפת המיון ונתן אותה לאמה. היא נגעלה קצת בהתחלה, בכל זאת, המצנפת ידעה ימים טובים יותר...

אמה חבשה את המצנפת ושמעה לחשוש קטן באוזנה השמאלית "נו נו סיפור חיים מעניין שיש לך... מממ... קשה להחליט... קשה מאוד, מצד אחד תלמידה טובה מצד שני אומץ כזה ונחישות לא רואים כל יום... יש פה גם טוב לב בשפע... איפה לשים אותך?" "לא אכפת לי העיקר שיהיה טוב." "שיהיה טוב את אומרת? אם כך... כדאי שתלכי לגריפינדור!"

דמבלדור נראה מאושר. הוא קם, החזיר את המצנפת למדף והוביל את אמה אל תמונת האישה השמנה. "הסיסמא היא גמדוני בית". אמה נכנסה לתוך החדר החמים והנעים של בית גריפינדור. היא נראתה מתפעלת. "שם יהיה חדרך" הצביע דמבלדור על החדר הרביעי מהסוף שבמסדרון הבנות. "המזוודה שלך כבר בפנים והינשוף בינשופייה. שיהיה לך יום נעים" אמר, ונעלם.  

		הפרק הבא