שנה מיוחדת במינה...

פרק זה מוקדש בפווולטה של אהבה לחברה בעלת השיער הארוך והג'ינג'י זהבית פוטר !!! אם תפגשו אותה תוכלו להתבלבל ולחשוב שהיא ג'יני!!!

זה היה באמצע ארוחת הערב.כל המשפחה ישבה לאכול את ארוחת הערב של הרגע האחרון.
"קדימה ילדים! מחר אתם הולכים לבית-ספר!"אמרה ג'יני בעודה מניפה את שרביטה.חמש כוסות הגיעו מהמיבש.עוד הנפת שרביט-הכוסות התמלאו בשוקו חם. ג'יני ניגשה את ביתה,לילי.
"לילי?"שאלה ג'יני וליטפה את ראשה בחום."מה,אמא?"ג'יני חייכה."אממ...רק רציתי לשאול אם ארזת הכל." "כן אמא.אני מוכנה למחר!"אמרה לילי בקול מנומנם ."לכי לישון לילי שלי.."ג'יני המשיכה ללטף את ביתה."לילה טוב אמא..."אמרה לילי ועלתה לחדרה.
"לילה טוב ג'ונג'ון..."אמרה לילי לחתול הג'נג'י ששכב בסלסלה האדומה.פיהוק אחרון ולילי כבר לא הייתה בחדר.לילי כבר הייתה בטירה.מוקפת חברים וחברות.היא המשיכה לחלום על הוגוורטס עד קריאת התרגול.לילי קפצה ממיטתה והתחילה להתלבש.היא הוציאה את החליפה המוגלגית שלה שכללה חצאית ורודה שהגיעה עד הברכיים וחולצה בצבע ירוק בהיר עם תחרה תכלת,בימים קרים היא לבשה גם סוודר מעשה ידיה של סבתא. לילי הייתה ילדה מסודרת יחסית לאחיה אלבוס וג'יימס.
אלבוס התקשה למצוא את גלימת הטקס שלו וג'יימס ביזבז את כל היום בחיפוש אחר סיכת המדריך שלו.לילי הייתה מאורגנת מכף רגל ועד ראש.המזוודה, הבגדים וג'ונג'ון כבר היו מוכנים בדלת בזמן שג'יימס הפך את המטבח וחיפש את סיכת המדריך אפילו בתוך המדיח.
"אבא.אני חייב את עזרתך,אתה יכול בבקשה..."הארי חייך"כן אבל השנה זה הפעם האחרונה..."ג'יימס חייך חיוך מבויש."אציו סיכת המדריך של ג'יימס!"אמר הארי.לילי חייכה.ג'יימס תמיד איבד אותה ואבא היה חייב לעשות כישוף זימון.כל פעם הסיכה הייתה במקום אחר,פעם היא הייתה בכיור של המטבח,פעם אחת באסלה,ופעם אחת במגירת הגרביים של אלבוס-זה תמיד היה מצחיק אבל הפעם לילי לא יכלה ליהיות אדישה.לפתע ג'ונג'ון פתח את פיו וסיכת המדריך יצאה לו מהלוע."אה,נכון אני זוכר שהיא נפלה לו לקערת האוכל לפני חודש..."לילי רתחה מרוב זעם."אמאאאא!ג'יימס האכיל את ג'ונג'ון בסיכת המדריך שלו!!!אמאאא! תתני לו עונש!אמאאאאא!תחרימי לו את הדוויג אמאאא!!!" לילי לא הפסיקה לבכות עד שג'יימס הבטיח לה כל טוב מהדבשנירה"יופי." אמרה ג'יני מעט מרוגזת "עכשיו כולם להכנס למכונית.יש לנו דרך ארוכה עד לונדון,קדימה!קדימה"כולם נכנסו למכונית הגדולה.לילי,אלבוס וג'יימס התיישבו כולם במושב האחורי.לפתע הרמיוני התעתקה לחניה."הארי,ג'יני,אפשר טרמפ.לרון אין כוח לצאת מהנביא היומי ואני מותשת...""כן סבבה!"

הרמיוני נכנסה חמושב האחורי ,התיישבה ליד לילי ופתחה בשאלה הקבועה שהיא שואלת אחרי חופשות."איפה הייתה סיכת המדריך של ג'יימס הפעם?אה..." ג'יימס ולילי האדימו-ג'יימס מבושה לילי מכעס.אלבוס חייך ואמר "במערכת העיכול של ג'ונג'ון..." ג'יימס חייך אבל לילי האדימה עוד יותר משערותיה והיה אפשר לחשוב שהיא חזרה ממלחמת בלוני צבעים. 
שהם הגיעו לתחנת קינג קרוס כעסה של לילי הפך להתרגשות ענקית.פעם ראשונה שהיא הולכת לראות את הרכבת מבפנים!
"קודם הארי וג'יימס."אמרה ג'יני.הארי וג'יימס היו כ"כ דומים שהדברים היחידים שהבדילו ביינהם היו הצלקת שעל מצחו של הארי והעגלה של ג'יימס.הם לקחו תנופה,רצו ונעלמו במחסום הקסם."עכשיו אלבוס." אלבוס רץ ונעלם גם הוא."לילי עכשיו אנחנו נעבור,את לא צריכה להתרגש.הכי טוב יהיה לרוץ.אווקיי?"לילי חייכה."שלוש,ארבע,ו-" לילי ואימה נכנסו לרציף תשע ושלושה רבעים.
"וואו!"אמרה לילי והשאירה את פיה פעור.
"להכנס כולם!קדימה!כל תלמידי הוגוורטס להכנס לרכבת!"קרא הכרוז ."ביי אמא!ביי אבא!" קראה לילי בהתרגשות רגע לפני שעלתה לרכבת האקספרס."להתראות לילי חמודה!"אמרו ג'יני והארי ביחד,צחקו והתחבקו. "מסרי ד"ש גם לג'יימס ולאלבוס ו-"אמרה ג'יני "אני מאמינה בך ו-"צעקה ג'יני מעל קולות הקיטור של הרכבת. "תשמרי על עצמך!!!"אמרה ג'יני ונעלמה בסיבוב.

לילי מצאה במהרה תא ריק והתיישבה בו.לפתע ילד עם שיער שחור ועייני דבש שירבב את ראשו דרך החריץ של דלת התא."יושבים כאן?"שאל."לא."מיהרה לילי לומר. "איזה נוף!"התפעל הילד.לילי כמעט שחכה את נימוסיה ופתחה בשיחה."קוראים לי לילי,לילי פוטר."אמרה והושיטה את ידה. הילד עם עייני הדבש לחץ את ידה."אני ריאן,שנה ראשונה." לילי התמלאה התרגשות."באיזה בית תרצה להיות?" שאלה לילי."גריפינדור!" הוא ענה."גם אני!"לילי צרחה!!!

לפתע באה האישה השמנה שמוכרת ממתקים."משהו מתוק?"מבטה התעכב על ליל%

		הפרק הבא