הנבואה השגוייה-המשך לפיק הקודם שלי

אזהרה!!!לא לקרוא אם לא קראתם את הפיק הקודם שלי "חוסר ביטחון, אהבה וסודות." כי זה המשך!!!

היי,ם
החלטתי לא להשאיר אנשים במתח, ולהמשיך מהר.
:)
ההפרש בין הפיק הקודם  לעכשיו הוא 6 חודשים מאוחר יותר,
כלומר חצי שנה.
מקווה שתהנו...:)
***
[הלנה]
אלוהים. אדירים.
מה הולך פה?
"אהההה! למה דווקא למה ביום ההולדת שלי?"
מה לעזאזל קורה כאן?! לא זכור לי שהזמנתי סוהרסנים!!! או שיש לי זיכרון קצר.
וזאת האפשרות הפחות סבירה.
"יחי גבירת האופל!" קראו הגברים הבלויים והמפחידים שפרצו למסעדה בהוגסמיד.

התחלתי להרגיש את תחושת הייאוש, ומיד זימנתי את הפטרונוס שלי.לביאה.
הפטורונס הסתובב לו בחדר, ואני בהיתי בהם, המומה.
רגע רגע רגע רגע.
רק עכשיו הנבואה נזכרה להתגשם?
התחלתי לצרוח עליהם כל עוד יש לי קול וגרון.
"תשמעו!!! אנשים!!!"- קצת הטלתי ספק בתואר 'אנשים'- "אני- אני לא יודעת, אני שיניתי את דעתי!!! תקשיבו לי-"
אבל זה היה חסר טעם. הם התעלמו ממני לחולטין.
ואז הכל המשיך, כמו סיוט גרוע.
שביל אש קטנטן התחיל לדהור לעברי על רצפת העץ, ואז התלקח ללהבה עצומה שגרמה לי ליפול.
המחשבה היחידה שחשבתי עלייה: איפה מייק, לכל הרוחות, שיוציא אותי מהסיוט האיום הזה.
 
***
{שעתיים קודם לכן}
 
"הלנה, למה את לא רוצה לעשות מסיבה?"
"למה לי?"
מייק ישב על המיטה שלי, ואני שכבתי, מניחה את ראשי על ברכיו.
"לא יודע," ענה בציניות, ותלתל קבוצת שיער שלי. "בגלל שזכינו בלוטו."
הסתכלתי עליו במבט מוכיח.
"תחשבי."
"יש לי יום הולדת."
"דאאאא," הוא השיב כמו בת סנובית. "יש לך יום הולדת, וביום הולדת נהוג לעשות מסיבת יום הולדת."
"לא," מחיתי, "מספיק לי לצאת איתך עם לוליפופ ועם..." סלדתי מהמילה. "החבר שלה."

ללולי יש חבר חדש, ואני לא מתה עליו. אבל אני תומכת בה, הרי אנחנו חברות.
"אוקיי." הוא נכנע. "נלך, את כל כך צנועה. בגלל זה אני אוהב אותך כל כך," אמר ונשק לי על הלחי.
 
אז הלכנו למסעדה בהוגסמיד. הכל אחלה, עד שאוכלי המוות השתלטו עלייה.
 
{בחזרה להווה}
 
"מיייק! מייק! איפה אתה?!?!?!?!"

לא. לא. רק לא זה. לא מה אני חושבת שזה.
הוא... הוא הלך לשירותים סך הכל. כן. לשירותים.
לא יכול להיות שהוא... שהוא מת.
אין מצב פשוט.
"אם הוא מת," אמר מרקוס (בחיוך רחב וממזרי) , החבר של לולי. "אני יכול להיות חבר שלך."
"מה?" שאלתי, מזועזעת ושנאתי אליו גדלה מרגע לרגע. "זה מה שאכפת לך? חתיכת סוציומט! אגואיסט!!!"
לרוע המזל, לולי לא שמעה.

אולי אז היא הייתה מאמינה לי שהוא כזה רשע.
היא התקדמה לעברנו.
היא ליטפה את כתפי, ופנייה היו מלאות פיח, שערה התקרזל. "אולי הוא... ניצל מהשרפה."
"מה ניצל?" צרחתי, הטירוף והאש מטגנים לי את השכל. "הוא חיי! אני יודעת את זה! מייק! מייק!"
זהו. אני מתאבדת.
אבל אז קול הקפיץ אותי וגרם לי להשטח על הארץ הבוערת.
"וואו, את לא צריכה לצעוק אני לא חרש."
בהיתי בראש שהיה מוכר לי כל כך.
מייק.
"מייק!" לחשתי וקפצתי עליו בחיבוק כל כך מוחץ שלא יכולתי להאשים אותו שהוא התחיל להשתעל (או שזה בגלל האש) . "א - איפה היית?"
"למזלי, בעלי המסעדה החליטו לבנות את השירותים בחוץ."
הוא חייך.ובתוך כל המהומה נישקתי אותו.
אני הזויה לגמרי. כדאי שאני אלך לפסיכולוג.
"אפשר לחשוב שלא הייתי כאן חודש," הוא מלמל כשהתרחקתי.
התעלמתי והסתכלתי בהיסטריה לתוך עיניו.
"מייק, מה קורה כאן?!"
"נשבע לך שאני לא יודע," הוא נאנק בלחש.
"אתה בטוח שזה לא חלום שהשתלת לי במוח?"
הוא נשם עמוק. "נשבע."
אז זה אמיתי.
טוב לדעת.
***
אז היי,
בבקשה תגיבו ,נירא לי ייקח לי מהר לכתוב את פרקים 2 ו3 אבל את השאר ניראלי אתעכב קצת.
סליחההה!
פילזי תגיייבו!
 
 

		הפרק הבא