מחבואים

שם הפיק-מחבואים

שם הכותב-רוני | yula wand

פאנדום-הארי פוטר

דירוג-G

תודה לגיי קיי רולינג שכתבה את הארי פוטר,כל הזכויות על הספר שמורות לה

קריאה מהנה

אשמח לתגובות 

~~~~~~~~o~~~~~~~~~

"חכי רגע, דומיניק. אני חושב." אמר רוד.
"פשוט תפסיק לחשוב. אתה הרי יודע שזה לא יועיל לנו." אמרה דומיניק בעוקצנות.
"אולי את רוצה לנסות לחשוב על תכנית?" זעם רוד.
דומיניק גילגלה את ענייה והביטה ברוד, 'העכברוש חסר השכל הזה רק יסבך אותנו עוד יותר.' חשבה דומיניק בליבה, "תקשיב רוד," התחילה דומיניק.
"כן,כן עכשיו תתחילי את כל הנאום על כך שהפסדנו. תעשי טובה ותשתקי." אמר רוד. מנסה להשוות נימה נעימה לקולו, 'למה תמיד אני נתקע איתה? היא אם כל בלבולי השכל שלה תוכל להוציא אפילו את הזה שאין לנקוב בשמו מריכוז.' חשב בליבו רוד ושלף את שרביטו מכיסו.
הוא הביט מסביב הוא ראה צללית מתקרבת, דומיניק לא הפסיקה לדבר לידו. "אוף אני עומד להסתבך שוב." מלמל רוד והשתיק את דומיניק אם לחש שנורה משרביטו, "תראי דומיניק, אני לא רוצה שיתפסו אותנו, את מבינה, לכן תצטרכי להיות בשקט זמן מה, אני יודע שזה קשה לך לכן החלטתי לעזור לך ולמדתי במיוחד לזמן כזה את לחש ה'סינטי וארביס.'" אמר רוד והביט משועשע על מבטה הזועם של דומיניק. "אין צורך להודות לי." אמר רוד בחיוך.
~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~
"אני שומע אותם." אמר ג'יימס לרוז שעמדה לידו שרביטה שלוף. היא הביטה מסביבה יודעת שבכל רגע יכולים לתפוס אותה. לרגע האמינה שאולי כדאי לה לחזור למקומה מאחורי התמונה של האישה השמנה, אך קול זיופיה של האישה השמנה גרם לה לוותר על כך.
"ג'ימס, אולי בכל זאת נחזור. זה מסוכן. עלולים למצוא אותנו ואתה יודע מה יקרה אז." אמרה רוז בקול מתחנן.
ג'ימס הביט עליה בחיוך ואמר, "אל תדאגי אני אשמור עליך. וגם על התואר שלי, אף אחד מהם לא יוכל לאיים עלי אפילו." באומרו את המשפט הוא שלף את שרביטו. "לומוס" אמר והשרביט נדלק בקצהו.
"תכבה את זה." איימה רוז, מנסה לשמור על קולה שקט.
ג'ימס גלגל את עיניו ולחש "מגלומיוס" האור בקצהו של שרביטו התחזק, עכשיו היה בטוח שימצאו אותם.
"ג'ימס, אני מזהירה אותך." אמרה רוז מעלה את קולה מעבר ללחישה. 
ג'ימס הביט בה בעינייים קרועות, וכיבה את שרביטו. "אמרתי לך לא להתעסק איתי." אמרה רוז בחיוך. אך הוא עצר את שמחתה כאשר הצביע לעבר צללית מתקרבת.
היא עצרה את נשימתה וצעדה אחורנית.
~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~
"זו הפעם האחרונה שאני עוזר לך פוטר." אמר סקורפיו בזעף. 
לילי הנהנה בראשה להסכמה והביטה אל פינה שממנה נשמעו לחישות.
חיוך התפשט על פניו של סקורפיו הוא צעד בדממה לעבר הפינה.
~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~
קרן אור ואחריה פנים חיוורים הקפיצו את רוד וויזלי ודומיניק וויזלי על רגליהם, אילולא דומיניק הייתה יכולה היא הייתה בוודאי צועקת.
"נתפסתם!" אמר סקורפיו בחיוך רחב שחשף שיניים לבנות ומושלמות שהתאימו לבני משפחתו. "זה לא שהיה לך שיקוי וויזלי, באיחוד לא אם גברת דומיניק. מוזר למה היא עדיין לא אמרה דבר, בטח היא בלעה את הלשון נכון וויזלי?" אמר סקורפיו בלגלוג.
"יותר נכון היא..." התחיל רוד להגיד אך מסדרון מואר עצר בעדו.
הוא הביט במסדרון ושלף את שרביטו, "ארביס" קרן זהובה יצאה משרביטו לעבר הדמות הבהירה שעמדה לידו, חיוך ניצחון הופיע על פניו.
~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~
"תראי רוז, אנחנו יכולים לעשות את זה בכל זאת, אנחנו בכל זאת יכולים להינצל." אמר ג'ימס והצביע למקום מבטחים.
הם הביטו מסביבם. אילו רק הייתה איזושהי הסחת דעת הם היו יכולים לעשות את זה.
"רוד גרין וויזלי, אתה הסתבכת כאשר דוד ג'ורג ישמע על כך, אתה כל כך תחטוף." נשמע קולה הכועס של דומיניק. ג'ימס ניסה להחניק את צחוקו בשעה שהוא ורוז צעדו במהירות לעבר המקום המוגן.
"יש. עשינו את זה!" צעק ג'ימס כדי לגבור על קולה הרועם של דומיניק, 'ככה זה כאשר בן וויזלי מתחתן עם ויליה.' חשב בליבו ג'ימס. כאשר שמע את חבריו מתקרבים.
הם נעמדו כולם במעגל שרביטיהם שלופים.
"אני בעד משחק חוזר, אתם רימיתם." אמר מאלפוי בדרשנות.
"לא נראה לי סקורפיו. אנחנו ניצחנו. לי ולרוז מגיעה נקודה." אמר ג'ימס בביטחון מוכיח את חפותו.
"לא נראה לי. אתם הייתם מנצחים רק אם אני ולילי לא היינו מוצאים את הזוג וויזלי." אמר סקורפיו.
"אוו נוריס הפעם הם לא התחמקו. אנחנו נתפוס אותם!" נשמע קולו של פילץ' המתקרב ביחד עם חיית המחמד שלו שהוא כל כך דאג להאמין לכך שהיא חתול. מה הוא לא מבין בכך שהיא מטאטא מלא אבק עם רגליים חשב בליבו ג'ימס והחל לרוץ.
"האחרון שמגיע לערבה המפליקה יהיה פילץ'!" צעק ג'ימס ורץ לעבר הערבה המפליקה.
"זה לא פייר! התחלת קודם! לילי למה את לא עזרת לי אנחנו הרי קבענו את יודעת מה." התחילה דומיניק לצעוק אך כפי הנראה הבינה שלא הייתה צריכה לדבר על כך ועצרה את דיבורה.
"מצטערת ניק. כמו בהרבה דברים אחרים, במחבואים אין חוקים." צעקה לילי ורצה אחרי החבורה העליזה.

קריאה מהנה ושבת שלום,

אשמח לתגובות