חזיות ומטאטאים

זואי ישבה בחדר המועדון, שקועה עמוק בתוך ערימת ספרים שהקיפה אותה מכל עבר.
עשיתי טעות שנרשמתי לשיעור כשפומטיקה... חשבה.
היא התנחמה בעובדה שמחר היא תוכל לצאת להוגסמיד, לנקות קצת את הראש מהלימודים.
זואי אהבה ללמוד, אך העומס היה בלתי נסבל, והיא הרגישה שהיא נחנקת.
היא מעולם לא הבינה איך יכול להיות שהיא נבחרה לגריפינדור.
הרי היא הייתה התלמידה הכי חכמה בשכבת הגיל שלה. היא לא התביישה להודות בכך.
כל מי שהכיר אותה בבית הספר אמר שהיא מתאימה לרייבנקלו.
למה המצנפת החליטה לשים אותי כאן?! חשבה זואי בזעם.
היא חזרה באכזבה למטלות הבית שלה.

-

זואי התעוררה בבהלה.
השעה הייתה 5 לפנות בוקר.
היא לא הופתעה לגלות שהיא עדיין בחדר המועדון.
השינה הקצרה בכלל לא סיפקה אותה, והיא הרגישה מוטשת.
היא עוד לא סיימה את כל מטלותייה, וזה גרם לה להשתגע.
היא עלתה לחדרה והתארגנה, בשקט בשקט, שאף אחת מחברותייה לחדר לא תשמע.
היא מעולם לא יצרה איתן קשר מעבר ל"שלום שלום" ו"חופשה נעימה".
וזה בכלל לא הפריע לה.
היא לא רצתה להיכנס לבלאגן שלהן, לכל המריבות הטיפשיות והאגו שלהן. זה לא התאים לה.
היא אהבה את השקט שלה, ואת ספרייה. לא היה אכפת לה בכלל שכמעט ואף אחד לא יודע את שמה.
זה בהחלט הספיק לה.

-
מיקה וקלואי ישבו בפונדק "שלושת המטאטאים" ושתו בירצפת להנאתן.
"אני לא מאמינה שגם לך יש דייט עם מעריץ סודי מחר! לי היה אתמול והיה מדהים..." אמרה קלואי והניפה את שיערה הארוך בגאווה.
"אני עדיין לא מבינה למה את שומרת את זה בסוד קלואי יקירה, הרי אני החברה הכי טובה שלך!" ענתה לה מיקה, נעלבת קצת.
"אני יודעת, וזה קשה לי. אבל אנחנו מעדיפים לשמור את זה בסוד... יש עליו לחצים רבים כרגע והוא לא מוכן שהקשר יתפרסם"
"לא מוכן? לצאת עם המעודדת הראשית של נבחרת בית הספר? זו לא אמורה להיות גאווה בשבילו?" תהתה מיקה.
"אני מבינה אותו" שיקרה קלואי.
היא כמעט ולא הצליחה לשמור בבטנה את זה שהיא יוצאת עם האדם הכי יפה בשכבה ואולי גם בכל הוגוורטס.
סיריוס בלק.
אך נאמנותה אליו הייתה בראש מעייניה והיא החליטה להתחשב בו.
היא חייכה לעצמה חיוך מעודד, בעודה נזכרת בדייט המוצלח אתמול...

-

זואי לקחה את התיק העמוס והמגושם שלה יחד איתה לפונדק "שלושת המטאטאים".
לוותר על הוגסמיד בגלל לימודים לא היה בא בחשבון.
היא שתתה בירצפת והכינה את כל שיעורי הבית שנותרו לה, נחושה בדעתה לסיים. כמה שיותר מהר- יותר טוב.
לאחר כמה שעות טובות של עבודה וגלגלי מוח חלודים מרוב מחשבות סיימה זואי להכין את שיעורייה, היא הכניסה את ספרייה ומחברותייה לתיקה בחיפזון, ורצה במהירות לכיוון הדובשנרייה. היא רצתה לקנות עט סוכר* כבר המון זמן.
בפתח הדובשנרייה עמד איש נחמד שחילק לילדים סוכריות בחינם.
זואי בחנה את כל סוגי עטי הסוכר השונים, ולפתע...

קראקקקק!

תיקה של זואי נקרע וכל תוכנו נשפך בחנות.
בעל החנות נראה עצבני וזואי לא הפסיקה למלמל סליחה.
לפתע הרגישה זואי מגע יד חמה על גבה.
"סילבר, צריכה עזרה?"
זה היה צ'ייס ווילסון, קפטן הקווידיץ' של נבחרת רייבנקלו. והוא חייך אליה חיוך חם.
היא הייתה המומה מכך שידע את שמה.
"אממ... אני אשמח... ת...תודה" גמגמה אן במבוכה.
היא הסמיקה.
"תקרא לי זואי, אני שונאת את שם המשפחה שלי" אמרה זואי וניסתה להישמע קלילה ונינוחה.
"אוקי, זואי" חייך צ'ייס.
היא חייכה אליו חיוך לחוץ.
"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?" שאלה לאחר זמן מה.
"אנחנו לומדים יחד כשפומטיקה, שכחת?"
"כן... אבל... אממ...
לא חשוב" מלמלה זואי.
היא לא הייתה רגילה לך שקוראים לה בשמה הפרטי.
במיוחד לא אנשים פופולארים כמו צ'ייס.
היא תמיד הייתה הילדה השקטה בסוף הכיתה שהמורים תמיד מציינים לשבח על ציונייהם והתנהגותם הטובה.
היא חייכה לעצמה.
אולי בסופו של דבר אני לא כזאת בלתי נראית...

-

*עט סוכר- מוצר של הדובשנרייה, אם אתם זוכרים זה עט בטעם מתוק שאפשר למצוץ אותו במשך השיעור.

תודה רבה על הקריאה, אשמח לתגובות!! (ביקורות יתקבלו בברכה)

וויתור זכויות- לרונלינג כמובן. וגם ליוצרי ג'ון טאקר חייב למות

		הפרק הבא