אתה מקורקע וזהו זה (פיקצר)

ג'יימס סיריוס פוטר!! למטבח, עכשיו!!!

צעקותיה של ג'יני נשמעו בכל הבית. ג'יימס הלך בשקט לכיוון המטבח. כשהוא עמד בפתח, הוא בלע את רוקו. "כן?" שאל בתמימות, למרות שהיה לו חשד

במה מדובר. "שברת לאלבוס את השרביט?!" קראה ג'יני בכעס. לילי, אחותו הקטנה של ג'יימס, ישבה ליד שולחן האוכל והביטה בו. "לא..." השיב ג'יימס

בשקט. "ג'יימס." אמרה ג'יני בכעס. "טוב, כן! אבל זה לא היה בכוונה!! אלבוס רכב לי על המטאטא, אז פשוט זרקתי עליו את השרביט!!" קרא ג'יימס, מבין

מאוחר מידי שהוא סיפר יותר ממה שרצה. "ג'יימס!! אני לא מאמינה עלייך!! לא רק שיכולת להוציא לו עין, היה יכול להיפלט איזה לחש שהיה יכול לפגוע

בשניכם!!" קראה ג'יני בזעם. "אבל..." מלמל ג'יימס. "בלי אבל! אתה מקורקע למשך חודש!!" קראה ג'יני. "לא! אבל אמא, הבטחתי לחברים שלי שאני אלך

איתם להופעה של מרלין והינשופים!! קרא ג'יימס. ההופעה הייתה אמורה להתקיים בעוד שבועיים. ג'יימס וחבריו אהבו לשמוע את להקת הרוק הזו יותר מאת

כל שאר הלהקות. "זה לא מעניין אותי, ג'יימס, הפעם הגזמת!!" קראה ג'יני. "אבל כבר קניתי כרטיס!!" התחנן ג'יימס. "אז תיתן אותו למישהו! אתה לא הולך

וזהו זה!" קראה ג'יני. ג'יימס יצא מהחדר, כועס. הוא עמד להיכנס לחדרו כשראה שדלת חדרו של אלבוס פתוחה. "אתה!!" קרא ג'יימס בזעם וכמעט שבר את

הדלת כשבעט בה. הוא מצא את אלבוס יושב על המיטה שלו וקורא ספר.  "בגללך אני לא יכול ללכת לראות את מרלין והינשופים!! בגללך אני מקורקע

לחודש!!" צעק ג'יימס. אלבוס לא הספיק להגיב והוא חטף אגרוף בעינו הימנית. לרוע מזלו, ג'יימס לא החטיא. ג'יימס יצא בסערה מהחדר. הוא נכנס לחדרו שלו

ונעל את הדלת. אלבוס ישב לכמה שניות והיה בהלם. בכל זאת, הוא כולה בן עשר ואחיו גדול ממנו בכמעט שלוש שנים. לאחר כמה שניות, הכאב הופיע.

אלבוס לא הצליח לעצור את הדמעות. "אָל, אמא שואלת אם אתה רוצה עוגיות- מה קרה?!" נבהלה לילי כשנכנסה לחדר. העין של אלבוס הייתה נפוחה

וסגולה. לילי מיהרה לצאת מהחדר ולאחר כמה שניות היא חזרה עם ג'יני. "אלבוס, מותק, מה קרה?!" שאלה ג'יני ונגעה קלות בעינו הנפוחה של אלבוס. אלבוס

נרתע. כאב לו יותר כשנגעו בזה. "לילי, תביאי לי שקית קרח, בבקשה." אמרה ג'יני. לילי נחפזה לצאת מהחדר. "חמודי, תספר לאמא מה קרה." אמרה ג'יני

וירדה על הברכיים כדי להיות בגובה של בנה. "ג'יימס..." בכה אלבוס. הוא לא הספיק לסיים את מה שרצה להגיד. ג'יימס!! צרחה ג'יני. "הפעם הוא יותר

מהגזים!!" מלמלה ג'יני ויצאה מהחדר. כשהיא גילתה שדלת חדרו של ג'יימס נעולה, ולחש האלוהומרה לא עזר, היא ניסתה לפתוח אותה דרך דחיפות. "ג'יימס!!

חכה שאבא שלך ישמע על זה!! אתה מקורקע למשך שארית החופש!! לא מעניין אותי כלום!!" צעקה ג'יני מבעד לדלת. חופשת הקיץ התחילה לפני מספר ימים.

נותרו עוד כחודשיים עד סיומה. לילי ואלבוס הביטו בה בשקט. אלבוס החזיק שקית מלאה קרח על עינו הפגועה. "נמאס לי, ג'יימס!! עברת כל גבול!!!" צעקה

ג'יני. זה היה הדבר האחרון שהיא אמרה לג'יימס. היא פנתה אל אלבוס. "חמודי, תנסה לפתוח את העין." אמרה ג'יני בעדינות. אלבוס הוריד את שקית הקרח

מעינו. "זה כואב לי." אמר אלבוס לאחר כמה שניות. "אני יודעת, אבל אני רוצה לראות שאתה לא התעוורת או משהו כזה." אמרה ג'יני. אלבוס ניסה לפקוח את

עינו בשנית. הוא הצליח לפתוח אותה לכדי סדק דק. "תעצום את עין שמאל ותגיד לי אם אתה מצליח לראות משהו דרך עין ימין." אמרה ג'יני. אלבוס עשה

כדבריה. לשמחתו ולשמחת ג'יני, אלבוס הצליח לראות דרך עינו הימנית. "יש לך מזל, ג'יימס!!" צעקה ג'יני. היא הלכה למטבח בכעס. אלבוס ולילי נשארו

עומדים לכמה שניות. הם הביטו בכיוון שג'יני הלכה אליו ולאחר כמה שניות, הם נכנסו לחדרה של לילי. הם אהבו לשחק ביחד. הארי חזר לקראת הערב. "וואו,

שקט פה." אמר הארי בחיוך. בדרך כלל, כשחזר הביתה, ג'יימס ואלבוס התווכחו ביניהם. "חכה. מיד תבין למה." אמרה ג'יני ונשקה לו. הארי היה מסוקרן.

"אלבוס, בוא הנה רגע!" קראה ג'יני. אלבוס הופיע בפתח החדר. "מה קרה?!" שאל הארי כשראה את עינו. "ג'יימס הכה אותו. הוא ממש הגזים. קודם כל הוא

שבר לאלבוס את השרביט ואז הוא מכה אותו. זהו, הארי, הוא מקורקע לכל החופשה!" אמרה ג'יני. הארי התכופף וליטף את בנו. "היי, חבר. מה קרה?" שאל

הארי. "אני לא עשיתי לו כלום. רק רציתי לרכוב קצת על המטאטא שלו." לחש אלבוס. "בסדר. מיד נברר מה קרה." אמר הארי ונעמד. הוא עזב את ג'יני ואלבוס

בסלון והלך לכיוון חדרו של ג'יימס. "ג'יימס, תפתח את הדלת." ביקש הארי. לא נשמעה כל תגובה. "נו, ג'יימס, זה אני." המשיך הארי בשלווה. ג'יימס פתח לו

את הדלת. הוא הביט בהארי לכמה שניות ואז נכנס לחדרו והתיישב על המיטה שלו. הארי נכנס אחריו וסגר את הדלת. "מה קרה היום?" שאל הארי בשקט.

"בעיה שלו." אמר ג'יימס בקרירות. "לא שאלתי מי אשם. גם לא שאלתי למה זה מגיע לו. שאלתי מה קרה. אני רוצה לשמוע גם את הצד שלך." אמר הארי.

ג'יימס הביט בתקרה לכמה שניות, נשם נשימה ארוכה וחזר להביט בהארי. "לא התכוונתי. ראיתי אותו רוכב לי על המטאטא. רציתי להוריד אותו והדבר

הראשון שתפסתי ביד פשוט זרקתי. לא כיוונתי אליו, כיוונתי אל המטאטא. ברגע שזרקתי את מה שהחזקתי, גיליתי שזה השרביט שלו." סיפר ג'יימס. "אוקי,

ולמה העין שלו נפוחה וסגולה?" שאל הארי. "בגלל הבכיינות שלו, אמא קרקעה אותי. אתה יודע כמה רציתי ללכת להופעה של מרלין והינשופים ובגללו אני לא

יכול." אמר ג'יימס בשקט. "ג'יימס, אלימות אף פעם לא פתרה כלום. היית צריך לדבר איתו ולבקש סליחה. אלבוס הוא ילד טוב. הוא היה סולח לך." אמר הארי.

"עכשיו מאוחר מידי." אמר ג'יימס. "אף פעם לא מאוחר מידי למעשה טוב." חייך הארי ופרע את שיערו של ג'יימס. הארי נעמד. "אתה בא?" שאל את ג'יימס שעוד

ישב על מיטתו. ג'יימס השתהה לכמה שניות ונעמד גם הוא. הם מצאו את ג'יני ולילי קוראות סיפור ילדים ואת אלבוס יושב קצת רחוק מהן, בוהה באש שבערה

באח. "אלבוס." אמר הארי. כולם פנו להביט בהארי, למעט ג'יימס שבהה באוויר. הארי דחף את ג'יימס קלות. "אָל, אני מצטער." אמר ג'יימס כמעט בלחישה.

אלבוס נעמד והביט בג'יימס למשך מספר שניות. "באמת. לא התכוונתי לשבור לך את השרביט או להרביץ לך." אמר ג'יימס. לאחר כמה שניות על פניו של

אלבוס הופיע חיוך. "זה בסדר. זה כבר לא כל כך כואב." אמר אלבוס. ג'יני נראתה מרוצה והארי חייך. "נו, למה אתם מחכים?" שאלה לילי לפתע. כולם הביטו

בה. "שֹלם חותמים בחיבוק." חייכה לילי. אלבוס וג'יימס הרהרו לכמה שניות ולבסוף וויתרו והתחבקו. לילי החייכנית, קפצה על שניהם וחיבקה אותם. הארי

וג'יני חייכו וחיבקו אותם גם הם. "לא משנה מה יקרה, תמיד נישאר משפחה." אמר הארי. "כן." אמרו כולם. "ג'יימס, אתה יכול ללכת להופעה שלך." אמרה ג'יני

כשכולם התנתקו מן החיבוק. "באמת?!" קרא ג'יימס בהתרגשות. "בתנאי שתשלם מכספך על השרביט החדש של אלבוס." אמרה ג'יני. "בסדר!" קרא ג'יימס  

בחיוך.