פילץ' ואמברידג'- אהבה?

ארגוס פילץ' לא נהג לקרוא את "הנביא היומי" כל יום, אלא שהיום תפסה את עינו התמונה בעמוד השער; תמונה של אישה יפיפיה. ולא רק זה, גם הכותרת משכה את עינו "המפקחת העליונה על הוגוורטס". פילץ' המשיך לקרוא את הכתבה, כשהוא מנסה למנוע ממבטו להחליק כל הזמן אל דיוקנה של דולורס אמברידג' המחייכת בעליונות מהעיתון.
כשסיים לקרוא, הוא ניסה להשליט סדר במחשבותיו.
קודם כל, הולכת לבוא להוגוורטס אישה שאולי תהיה ההזדמנות שלו לנקום בתלמידים על היותם קוסמים.
שנית, הוא חושב שהוא מאוהב בה.
כן. מאוהב בה.
פילץ' החליט לטפל בשתי הבעיות יחד. ולכן הוא הוציא עט נוצה וקסת דיו מהמגרה ליד שולחנו, והתחיל לכתוב.

לגב' דולורס אמברידג' היפה, משרד הקסמים
לגברת אמברידג' הנכבדה, שלום רב.
שני דברים.
ראשית, קראתי את הכתבה, והבנתי למה את מתכוונת. אני רוצה לעזור לך. אני מכיר את התלמידים ואת המעברים הסודיים של הוגוורטס, ואוכל לשמש לך עיניים ואוזניים במקומות שבהם לא ראוי שייראו אותך.
שנית, אני... אני חושב שאני קצת אוהב אותך.
באהבה,
ארגוס פילץ', שרת בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות [כבר ציינתי שפילץ' הוא בן אדם מבריק?]



דולורס אמברידג' חשבה שהיא בתחילתו של עוד יום נהדר, עד שקיבלה את המכתב.
"טום!" היא כמעט צעקה. זה לא קרה לה הרבה. "טום, למי הבאת את השיקוי?" דולורס שאלה כשהיא מנסה לשווא למנוע מהכעס להופיע. "לדמבלדור, גבירתי." טום רעד מעט. "ואיך הבאת לו את זה?" דולורס כבר לא ניסתה לשלוט בטון דיבורה.
"י-ינשוף!" אמר טום ברעד לא נשלט.
"ינשוף?" דולורס עטה עליו, "ינשוף?! הינשופים עוברים דרך השרת, בשם תחתוניו של מרלין! איך יכולת להיות כ"כ טיפש?!"
"אני-"
"אתה מה?" שיסעה אותו דולורס. "אתה מה?!"
"אני... אני לא ידעתי שהינשופים יעברו בדיקות." טום לא נראה טוב; עורו, שמעולם לא היה כהה,; היה עכשיו אפרפר.
דולורס שלפה את שרביטה, וכיוונה אותו לעבר טום. "יש לי חשד סביר שאתה מסתיר ממני מידע, במצב כזה, אני אלמד מהאינקוויזיטורים המוגלגים." טום הרים את ידיו ברעד, וניסה לפתוח את ידית הדלת בעזרת מבטו.
"שתק!" אמרה דולורס. טום נפל. היא הרימה את גופו חסר ההכרה של טום, הצביעה עליו בשרביטה ומילמלה: "ארמדיל"
לא היה עוד טום. קיפוד קטן עמד שם במקומו.

אחרי שנפטרה מהעדים, החליטה דולורס לטפל במה שקרה.
היא התעתקה למול שערי בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
איך שהיא שנאה אותו. הילדים בהפלפאף עשו לה את הגרסה של קוסמים לחרם. זה לא היה נעים.
בכל מקרה, דולורס נקשה בשרביטה על השער, ועברה דרכו. היא עשתה את דרכה במדשאות בית הספר, עד שהגיעה לכניסה לטירה. שם היא התלבטה רגע האם לשאול איזה תלמיד איפה נמצא השרת, ואז נמלכה בדעתה. היא נופפה בשרביטה ואמרה "הומנום ארגוס פילץ'". לבסוף השרביט הצביע על דלת עץ כבדה. דולורס נקשה עליה. כעבור כמה נקישות, קול צורמני קרא "מי שם?" "דולורס אמברידג', המפקחת העליונה על הוגוורטס" אמרה דולורס בנימוס. היא שמעה מישהו נשנק בתוך החדר. כשארגוס פילץ' דיבר שוב, קולו היה הססני והרבה פחות צורם. "אה ז-זאת את, תכנסי, גבירתי המכובדת" הוא התרפס.
דולורס נכנסה למשרד בהתנשאות. "אתה זה שבודק את את הינשופים?" שאלה בנימוס קר, מקווה שאכן כך.
"אני," השיב פילץ', כשבליבו מקננת הדאגה שאולי אמברידג' לא הגיעה בשביל להשיב לו אהבה.
"האם בדקת ינשוף שהביא איתו שיקוי אהבה? שיקוי עם משכר? " שאלה דולורס.
פילץ' לא הבין איך היא יודעת, ואז עלה במוחו רק הסבר הגיוני אחד.
"גבירתי, את אוהבת אותי אז שלחת לי שיקוי אהבה כדי שגם אני אוהב אותך?" שאל בעיניים שכמו ניתן היה לראות בהן את הלבבות.

דולורס אמברידג' נאנחה.
היא לא ציפתה שזה יהיה כ"כ קשה. מה נסגר עם הבנאדם? הוא מתנהג כאילו הרופף לו בורג.
למרות שדולורס ידעה שזה בגלל השיקוי, היא לא יכלה שלא לסלוד ממנו.
לפתע היא הרגישה משהו נוזלי עם ריח אלוהי נדחס אל פיה. היא בלעה ואז היא הסתכלה מעלה אל החתיך שהכניס לה את זה לפה ואמרה ברגש, "תודה, אדון פילץ'."
ארגוס יספיק בהחלט, גברת אמברידג'." אמר ארגוס בחיוך. "גם דולורס יספיק."

אמרה דולורס, גם היא בחיוך.
"אז תשמע, מה דעתך שמחר ניפגש פה, ונלך יחד לטיול סביב האגם?" הציעה.
"אני אשמח, אבל למה לחכות כ"כ הרבה?" שאל ארגוס. "כי עכשיו אחת עשרה ורבע. בלילה." ענתה דולורס
"טוב, אז להתראות לך דולורס [...]

דולורס התעוררה. היא הרגישה מוזר, ואז היא נזכרה באירועי אתמול, ופלטה צווחה. היא העיפה את הסדינים, והחלה לרוץ לכיוון המשרד של ארגוס, כשהיא עודנה לבושה בחלוק הוורוד שלה.
"ארגוס! מנוול שכמוך! באמת שזה הולך להגיע לך!" פילץ' לא זע. הבנאדם ישן חזק.
דולורס ניסתה לשלוף את שרביטה מכיס החלוק שלה, אבל השרביט לא היה שם. היא נזכרה שהיא השאירה את השרביט על ארונית הלילה ליד מיטתה. דולורס קיללה בקול, ואז אורו עיניה; שרביטו של פילץ' היה מונח במגירה חצי פתוחה, ליד מיטתו. היא לקחה את השרביט ואמרה "אובליוויאטה!"
השרביט הפך לדג גומי.

דולורס יצאה מהמשרד בסערה לכיוון האולם הגדול. ראשוני התלמידים כבר התחילו להגיע. היא חטפה שרביט מתלמיד הפלפאף שבהה בה, המום. "אציו שרביט" היא אמרה בעצבים מרוטים. כעבור עשר שניות היא ראתה את השרביט שלה טס לעברה, ודוקר אותה חלושות בעין. היא שמטה את השרביט של התלמיד, ורצה למשרדו של פילץ'.
"הנה לך!" היא צעקה לפילץ', שעדיין שכב נוחר במיטתו. פילץ' התעורר. פולט גם הוא צווחה מזעזעת כשנזכר באמש.
"אדון פילץ' היקר." היא אמרה ברכות כשחזרה לעשתונותיה. "אני הולכת לגרום לך לשכוח את כל חייך הנוראיים."
היא פנתה להניף את שרביטה, עד שקלטה שהוא לא בידה, אלא בכיס חלוקה. דולורס תמהה בליבה מתי בדיוק היא שמה את השרביט שם, עד שהחליטה שזה לא משנה. היא תנקום בפילץ' על השיקוי שנתן לה, ואז תתפנה לדברים אחרים.
היא הניפה את שרביטה, "אובליווי-" שקית מים נפלה על ערפה והתפוצצה. פיבס המפחידן חייך אליה מלמעלה.