נא לא להיכנס!

ויתור זכויות

סיריוס הסתובב בביתו.

ביתו. בטח.

הוא עלה במדרגות לחדרו, רק כדי לחזור חצי הדרך למטה. הוא הציץ לחדר עם התמונה הריקה של פיניאס ניגלוס, החדר שהיה ריק לחלוטין מהארי.

הוא עיקם את פיו. הוא ירד למטה.

הוא ירד במדרגות, עד שניצב מול הדלת.

עם השלט הזה.

נא לא לפתוח.

הוא בהה בדלת זמן מה, עד שהבין מה הוא עושה.

הוא התקרב לדלת. הוא לא נכנס לכאן - כמה זמן? עוד לפני שעזב את הבית בפעם האחרונה, רגולוס שנא כשנכנס לו לחדר.

הוא כמעט גיחך. הוא הניח יד על הידית.

אוי, רגולוס.

טיפש שכמוך.

חסר מזל.

האמת - שמאז שסיריוס הפסיק לראות את רגולוס על בסיס קבוע, התחילו לו תהיות לגביו.

הרי הם הסתדרו לא רע, עד שמוין לגריפינדור.

הוא ידע שרגולוס לא היה רוצה להתמיין לגריפינדור. האמת שרגולוס אפילו שאל את סיריוס פעם אחת…

איך זה להיות גריפינדורי?

זו היתה נראית בדיחה מטופשת. הוא ענה לו, ממש, ממש לא שווה את זה.

זה היה היום השני של החופש הראשון של סיריוס - עם הקרירות הזו של אבא, עם יום שלם של צעקות והערות עוקצניות והתנהגות כמעט-אלימה מאמא. לא ממש אלימה - טוב, תלוי איך מגדירים. אמה פוטר היתה מזדעזעת לו היתה שומעת.

לא שווה את זה? סיריוס ליטף את הידית. אם היה נשאל עכשיו, היה אומר…

לפתע הוא תהה. לפני ארבע עשרה, חמש עשרה שנה היה עונה בלי היסוס שהיה שווה. שיש לו חברים שלא היה מוצא בשום מקום אחר, שיש לו אמת שלא היה מקבל לו היה מתמיין לסלית'רין. אבל כעת… איפה החברים, ואולי - איפה האמת שמצא?

סיריוס לא התחרט, הוא לא התחרט על החיים שהיו לו, אבל אם רגולוס בן האחת עשרה היה שואל אותו עכשיו, איך זה להיות גריפינדורי?

אצבעותיו של סיריוס מיששו את החריטות על הידית. רגולוס לא היה רוצה שיכנס לכאן.

רגולוס, הבן הטוב והמקסים.

איך זה להיות גריפינדורי, רגולוס? ובכן…

אם היה אומר לו, זה שווה את זה, זה מרחיק אותך מהתבניות שהלכת בהן ונותן לך לבחור דרך, זו הזדמנות לחיים אמיתיים. האם לרגולוס היה סיכוי, אז, בגריפינדור?

ממש, ממש לא שווה את זה. הוא זכר את המילים ההן. הוא ירק אותן על רגולוס, הוא חשב על פניו הלועגות של אימו ועל האכזבה של אביו.

אולי לרגולוס היה מצפה גורל אחר בגריפינדור. לא היתה משמעות למחשבות האלה, הרי רגולוס ממילא היה מתמיין לסלית'רין, אבל אם מצנפת המיון היתה מציעה לרגולוס, כפי שהציעה לסיריוס, את גריפינדור, ואם סיריוס היה אומר לו - למרות הכל, זה שווה, האם רגולוס היה שוקל זאת?

סיריוס ידע שאחרי מה שאמר, רגולוס אפילו לא היה שוקל זאת. במו רגליו סיריוס בעט אותו חזרה אל התבנית שאליה הוריהם דחפו אותם.

סיריוס הניח את ידו השנייה על הדלת, פורש אותה, מוכן לדחוף. רגולוס מת בלי דרך. בלי אמת. הוא נרצח, כשניסה ללכת בעקבות אחיו הגדול. וסיריוס… סיריוס, על דרך שהאמין בה, גסס.

הכל היה ריק כל כך. לפעמים - לעיתים רחוקות - סיריוס התגעגע לרגולוס. לא לימים של החופש ששניהם היו מסתגרים בחדרם ומסרבים לדבר. לא לימים שרגולוס אמור היה לשמש דוגמה לאחיו הסורר. לפני כן.

על אף הכל, סיריוס דמה לרגולוס במידה שלא רצה להודות בה. הוא הרי בחר בדרך אחרת! אבל אם רגולוס היה הבכור, אולי היה בוחר בה גם.

לא קל להיות יורש העצר של שושלת בלק עתיקת היומין.

איך זה להיות גריפינדורי?

לא, זה לא היה שווה את זה.

סיריוס חשב על גופתו של ג'יימס, מוטלת לרגליו.

לא, זה לא היה שווה את זה.

עיניו דמעו כשפיטר התרחק בזכרונו ממנו, בצורת עכבר. עד היום, המעשה נראה כל כך לא סביר בעיניו, שעדיין עלה בו דחף לצחוק.

לא, זה לא שווה את זה, רגולוס.

הוא חשב על אימת הסוהרסנים.

לא שווה את זה.

מותו של ג'יימס, שהתגלגל שוב ושוב בראשו. הקור. הגעגועים לרמוס, הידיעה שהוא חושב שהוא בוגד.

לא, זה לא שווה את זה.

הבריחה הלא פוסקת ממשרד הקסמים, הידיעה שפיטר מסתובב חופשי.

לא שווה.

החזרה לבית הזה.

הבדידות.

זה לא, לא, לא שווה את זה.

הבית הריק, המעופש, מלא הזכרונות. שהכיל בתוכו גם את חייהם של הוריו השנואים של סיריוס, וגם את מותם.

דמעה אחת זלגה על לחיו של סיריוס ונחתה על הידית, ליד אגודלו המחוספס.

עבר זמן רב מאז בכה.

זה לא שווה את זה, רגולוס, הוא חשב אל הדלת.

לא שווה לעזוב את האמונות שגדלת לפיהן.

אם שווה למות למען יעוד, לא שווה לחיות למענו.

לא שווה לחיות יעוד שאינך בטוח שאתה מאמין בו. שגזל ממך את כל שנתן לך.

ולמרבה האירוניה, השיב אותך לבית, למקום בו היית בטוח מפניו.

רגולוס, היה בטוח מפניו. רגולוס, שאפילו לא שקל ללכת לגריפינדור, אם מצנפת המיון הציעה לו.

רגולוס שנאלץ לצפות בו עושה את כל הבחירות שהרחיקו אותו מחייו הבטוחים.

אבל לאן הובילו אותם חייהם? איפה רגולוס עכשיו? איפה אבא? איפה אמא?

ואיפה הוא?

הוא התרחק צעד מהדלת, והניח עליה יד.

לרגולוס לא ניתנה ההזדמנות. לא באמת.

לסיריוס ניתנה ההזדמנות.

ו…קשה לומר שהצטער שניצל אותה. זה היה טבעו. לשם הוא הלך. וביקום מקביל, היה גר עד היום בבית דודו, עובד, מוצא אהובה, מבקר בביתו של ג'יימס שלוש פעמים בשבוע. מכיר את הארי.

זו לא אשמתו שהעולם הפנה אליו את גבו.

הוא הביט בדלת. רגולוס לא היה רוצה שיכנס, הוא היה בטוח בכך.

זו לא אשמתו שהעולם הפנה אליו את גבו.

אבל לפחות, לרגולוס הוא נתן יד.

רגולוס הקטן וחסר המזל.

סיריוס הוריד את ידו מהדלת, הסתובב, והלך משם.