לוחמת השמיים ושומרת הים

“את רוצה להגיד לי," הארוקה שאלה, מופתעת וזועמת, "שתהיי מוכנה להקריב את בנות הברית שלך כדי להשלים את המשימה?"

"נכון מאוד," מיצ'ירו השיבה, נשמעת שלווה הרבה יותר משהרגישה. "החובה היחידה שלי כשומרת היא להגן על ממלכת הירח, וכרגע פירוש הדבר הוא לעצור את הדממה. אם אצטרך להקריב שומרת אחרת לשם כך, זה בסדר גמור מבחינתי." 

זאת הייתה הפעם הראשונה שמיצ'ירו התעכבה בסוף קרב עם אחת ממפלצות הצללים, ועד כמה שהיא שנאה להודות בכך, זה היה בגלל הקִרבה של הקורבן להארוקה - העובדה שמסלול המירוצים היה מקום ההתקפה, שבת האנוש שהצל השתלט עליה ושינה למפלצת הייתה אצנית מנבחרת האתלטיקה שהארוקה חברה בה, ויותר מהכל הנוכחות הלא-צפויה של הארוקה שכנראה הקדימה לאימון. חלק ממיצ'ירו קיווה שזה יספיק כדי להעיר את הארוקה לגורלה בתור סיילור אוראנוס; באופן מוזר דווקא החלק במיצ'ירו שזכר את חייה הקודמים בתור נפטון, שומרת האוקיינוסים בקצה מערכת השמש, לא רצה שהארוקה תתערב - אותו חלק בה שאהב את סיילור אוראנוס וייחל לבואהּ, אהב אותה מספיק כדי לרצות להגן עליה גם אם לא יתראו שוב לעולם. אבל עכשיו הן עמדו פנים אל פנים, הארוקה וסיילור נפטון, והארוקה ראתה רק את הצד האפל בחייה של מיצ'ירו. זה בסדר, מיצ'ירו החליטה; ככה היא תשכנע את הארוקה לשמור מרחק. 

*

תוך פחות משבוע היא נכשלה.

המפלצות תמיד התרכזו באזור מסוים בטוקיו, אבל לאחרונה הן התקרבו יותר ויותר לבית הספר היוקרתי שבו למדה, כמובן, הארוקה. מיצ'ירו חדלה מהסיורים המקדימים שלה ברחבי השכונה והחלה למקד את תשומת הלב שלה אך ורק בבית הספר - ובהארוקה, כמובן; משיכתה של מיצ'ירו לנערה האתלטית הייתה עמוקה בהרבה מחובה חוצת-עידנים לגלגול הקודם שלה או אפילו מחרמנות - הנוכחות של הארוקה הייתה ממגנטת, והנשמה של מיצ'ירו כמהה להתקרב, לגעת. 

המפלצת הבאה שהופיעה הייתה גדולה מהקודמות, חזקה יותר, אכזרית יותר; מיצ'ירו עזבה את שיעור הנגינה שלה והגיעה מהר ככל שיכלה, השתנתה לסיילור נפטון והסתערה, מזמנת מתקפות מים בזו אחר זו. המפלצת שאגה, ניערה את ראשה והתנפלה על סיילור נפטון, נועצת את שיניה ברגלה של הנערה. סיילור נפטון צרחה, נאבקה להתמקד מבעד לכאב, ותיעלה את כוחה למתקפה נוספת. "גל עמוק!" היא קראה, בדיוק כשקול אחר הכריז: "סופת הוריקן!" 

סיילור נפטון צפתה בהתפעלות בשני כדורי האנרגיה של המתקפות, טורקיז וצהוב, מתלכדים ויוצרים ספֶרה גדולה ועוצמתית יותר, שהשמידה את המפלצת והעלימה אותה. מיצ'ירו הסתובבה ופגשה במבטה של הארוקה - לא, לא בדיוק הארוקה; הנערה לבשה תלבושת של שומרת, קמע צהוב שסימל את כוכב הלכת המחובר אליה מעטר את חזהּ וחצאית כחולה-כהה חובקת את מותניה - סיילור אוראנוס, במלוא תפארתה, הביטה בסיילור נפטון בדאגה. 

סיילור נפטון השפילה את מבטה אל רגלה המדממת, וכשפגשה בשנית בעיניה של סיילור אוראנוס ניסתה לחייך. "זה שום דבר," היא אמרה ברוֹך, אבל כשניסתה לזוז גל של כאב שטף את גופה והיא נפלה בזעקה. 

סיילור אוראנוס כרעה לצדה בן רגע. "אני לא עוזבת אותך ככה," היא אמרה בנחרצות, והרימה את סיילור נפטון מהרצפה המוכתמת בדם. "אל תדאגי, אני גרה לא רחוק מכאן," סיילור אוראנוס קרצה, ובלי לחכות לתשובה - ליתר דיוק בלי לתת לסיילור נפטון הזדמנות למחות - זינקה לאוויר. סיילור אוראנוס לא עפה, אבל הקפיצה הגדולה שלה נשאה אותן אל הגג של בניין סמוך ומשם הן חצו בניתורים גדולים את הרחובות עד ביתה של הארוקה. סיילור אוראנוס קפצה מטה ונחתה ברכות על המרפסת, ומשם נשאה את סיילור נפטון והניחה אותה על ספה רכה להפליא. "אני גרה לבד," אמרה סיילור אוראנוס בתגובה למבטה המוטרד של סיילור נפטון, "ההורים שלי שוב בנסיעת עסקים. אני הולכת להביא לך תחבושות." 

בזמן שחיכתה, מיצ'ירו השתנתה חזרה לצורתה הרגילה. באותו רגע היא הרגישה כמו ילדה הרבה יותר מאשר כמו לוחמת קסומה מהחלל, והיה משהו מנחם בלחזור לבגדים היומיומיים שלה. כשהארוקה חזרה מיצ'ירו שמחה לראות שגם היא חזרה למראה הרגיל שלה. לרגע אחד הן היו שתי נערות רגילות. 

הארוקה התיישבה לידה וניגשה למלאכה; היא טבלה צמר גפן בכוהל רפואי והצמידה אותו בעדינות המירבית לרגלה הפצועה של מיצ'ירו, מלמלה התנצלות כשמיצ'ירו שאפה אוויר בחדות מבעד לשיניים חשוקות, ניקתה את הדם וחבשה את הפצע שהנשיכה הותירה. "תודה לך," מיצ'ירו לחשה, ולאחר רגע של היסוס הוסיפה, "את זוכרת… משהו… מהחיים הקודמים שלנו?" 

"לא ממש," הארוקה נדה בראשה, מושכת חזק את התחבושת כדי להדק את הקשר. "קרה בינינו משהו?" היא שאלה בזהירות, מתחמקת ממבטה של הנערה ירוקת-השיער.

שפתיה של מיצ'ירו נמתחו לחיוך קטן. "לא משהו רע." 

הארוקה הנהנה. נשכה את שפתה. ולבסוף השיבה, "זה טוב. לא הייתי רוצה שהזיכרונות יפריעו לנו להיות חברות עכשיו." 

דממה נפלה עליהן. מיצ'ירו השפילה את מבטה. "למה עזרת לי?" היא שאלה. "כשנפגשנו אמרתי לך דברים קשים. אמרתי לך שאני אדם נוראי." 

"אני בספק," הארוקה חייכה בביטחון. "את אולי עקשנית, אבל נוראית? ממש לא. את נלחמת במפלצות כדי להציל ילדים זרים, לא נראה לי שבאמת תקריבי לוחמת אחרת. איך את מרגישה עכשיו?" 

מיצ'ירו הרימה מבט בהפתעה, מבולבלת לרגע. היא מתכוונת לרגל, הזכירה לעצמה. "יותר טוב, תודה." 

ידה של הארוקה ריחפה לרגע מעל הברך של מיצ'ירו, כמעט נוגעת, ואז נסוגה. "אני אכין לנו תה," היא אמרה ומיהרה לקום, עוצרת לרגע כדי לחייך אל מיצ'ירו. "כדי לחגוג את זה שאנחנו צוות עכשיו." 

*

בחייהן הקודמים, אוראנוס ונפטון נלחמו כתף אל כתף מההתחלה. קצה מערכת השמש היה מנותק משאר הממלכה, והן חברו כדי להפיג את הבדידות. הן חלקו את הקרבות והמנוחה, והתנשקו לראשונה בנשף שנערך בטירת הירח של המלכה סֶרֶניטי. בקרב האחרון שלהן, בשארית כוחן, הן שילבו ידיים ונשבעו למצוא אחת את השנייה בשנית.