ומה אם הארי היה מיליון רכבות שדוהרות עד

קרדיט לכינוי בעברית על השם של הפאנפיק ועל ההשראה באופן כללי.

"איך אפשר בכלל לכתוב פאנפיק כזה?" מחה הארי. הוא היה די מאותגר בדברים באופן כללי, אז היה לו קצת קשה להתנסח בצורה מדויקת. זה לא היה נכון, אבל ככה החלטתי שהוא מצטייר. "זה דורש מכם גם להפיח מודעות בעצם חסר מודעות כמו רכבת, גם לפצל אותי למיליון ולהתמקד בכל אחת ממיליון הרכבות וגם לגרום למיליון הרכבות הנ"ל לדהור עד אוסטרליה."

"אל תדאג," הרגעתי אותו. "בשביל מה אתה חושב שקיים הנשק הסודי בשם 'שבירת הקיר הרביעי'? זה אמצעי שבו אני גורם לזה שאתה תהיה מודע לקיומי ותנהל איתי מונולוג ארוך ומתיש שיגרום לקוראים בכלל לא לשים לב שאני מתחמק מלהגיע לפואנטה של הסיפור הזה."

"כל עוד זה אומר שהתפקיד שלי בפאנפיק הזה הוא רק לנהל מונולוגים מתישים אני בעד. באמת שנמאס לי מכותבים שהופכים אותי ליהודי או להומו או לחתול או אני לא יודע מה. איפה חותמים?"

"אין צורך בחתימה. לא בגלל שאני לא מכבד חוזים או משהו בסגנון. פשוט בגלל שבגבולות הפאנפיק הזה אני שולט בך ולך אין שום דבר לעשות כנגד זה," שילבתי את ידיי בסיפוק. מטאפורית כמובן – בפועל לא עשיתי כלום. אני לא ממש טורח להיצמד לטקסט.

"אז הדבר שאתה עושה כאן מכוח זה שאתה שולט בי זה… לגרום לי לנהל איתך את המונולוג הזה? בעצם אם אני רק בובה על חוטים שמוכתבת על ידי הרצונות שלך בצורה מוחלטת אז לי אין בכלל שום חלק בדיון הזה, לא? כל מה שקורה פה זה בעצם מה שאתה מחליט שיקרה פה וכל מה שאני אומר זה בעצם מה שאתה אומר, רק מוסיף בסוף את המילים 'אמר הארי'," אמר הארי. "וחוץ מזה, אין לי איזה וולדמורט להילחם בו או משהו? אני בן אדם ממש עסוק, ואתה מבזבז לי את ה…" הארי נעשה מהורהר פתאום. "רגע, אמרת שאתה אחראי על כל היקום הזה? למה שלא תיפטר לי מוולדמורט?"
"אין בעיה," פיהקתי. ואכן, איפשהו בעולם כל ההורקרוקסים של וולדמורט הושמדו כליל ואדון האופל עצמו החל לעלות ספונטנית באש. אין תקציב למטפה, שייבער. עזבו את זה שאני יכול לגרום לזה שיהיה תקציב. אני לא במוד לזה.
"אבל עזוב את וולדמורט," הארי נזכר. "הוא לא הבעיה היחידה שלי. למה שלא פשוט תיפטר לי מכל הבעיות?"
"אוקיי," אמרתי לו בחצי חיוך, ובנימה זאת קיימתי את הפסוק 'אין שכל, אין דאגות'. עד היום מספרים שהוא מתרוצץ ברחבי הטירה ושואל אנשים זרים: "בחדטעחכט???2"

"וזו הסיבה, ילדים," סיכמתי, "שאסור לשבור את הקיר הרביעי. זכרו זאת! בינתיים בואו נעבור לדמות קצת פחות מתפלספת שתאפשר לנו להמשיך את הפאנפיק חסר הקיר הרביעי הזה. מה דעתכם? אה רגע, בעצם אני זה שעונה בשמכם מה דעתכם, אז החלטתי שדעתכם בנידון היא חיובית."

"היי, מה זה. איך הגעתי לפה?" תמה רון וויזלי. רון וויזלי היה פילוסוף בערך כמו שאבן בנעל הייתה רצויה. רון ניסה להיעלב, אבל הוא נזכר שזה די נכון סך הכול.

"אני הבאתי אותך לפה, כמובן," השבתי לו. "אתה נמצא כרגע בנקודה שהכי מתאימה להתקדמות של הפאנפיק הזה. למען האמת, עוד לא החלטתי בדיוק איפה אתה נמצא. רוצה לעזור לי?"

"לבחור איפה להיות? אני רוצה! אני רוצה! תשים אותי בחדר הנחיצות, הכי שווה."

"עכשיו ברור שאני אזרום עם היוזמה הזו, כי מלכתחילה הרעיון לשים אותך שם היה שלי. עוד לא ממש חשבתי על למה דווקא חדר הנחיצות מתאים, אבל נראה לי שהוא תופס בסך הכול בתור מקום הוגוורטסי גנרי שאולי במקרה אני אתפוס שם את רון לשיחה."
"אז עכשיו אין לי בכלל זכות בחירה?" רון נחרד. "חשבתי שעברתי את זה כבר. הרב אמר לי שכל עוד אני מכיר ב'אני' שלי זה אומר שאני יכול לבחור. לא שהבנתי מילה מזה, אבל זה איכשהו חיזק אותי בכל זאת."
לרב דמבלדור תמיד היה דרך לשפר את המצב, גם כשהכול נראה אבוד. רון ידע שהמשרד שלו זה מקום מפלט בטוח בשעות שהאמונה שלו מוטלת בספק. כאמור, רק החזות המרשימה של דמבלדור לרוב הספיקה לו כדי לחזור לקדמותו – כל שאר הדיבורים היו בונוס.
"אה… כן," נאנחתי, מניח לעצמי לשקוע בנוסטלגיה, "האשליה של ה'אני'. כן, אולי מתישהו תקלוט שהמחשבות שאתה חושב שהן שלך הן כבר דבר מוכתב מראש, במיוחד כבן אדם צפוי כמוך. לא הייתי מתפלא אם אתה מקריא כל מילה שלך מתסריט."

"טוב, די. אתה מתסבך אותי," רון הודה. לא שזה אומר הרבה. רון מצא את עצמו מסתבך לעיתים באכילת ספגטי או בהרכבת משפט קוהרנטי להרמיוני. כמו שהבהרתי – לא המסמר הכי חד בתינוק. "והעלבונות שלך כבר נמאסו עליי. אתה חושב שאני חירש? תמצא דמות אחרת לדבר עם עצמך דרכה," רון הפעיל על עצמו את לחש ההשמדה העצמית והפך לעשן שהתפוגג אחרי כמה שניות. את העשן שלו פיזרו ברחבי הוגוורטס ככה שכולם נשמו אותו והפכו למעשה ל0.001% רון. 

טוב, נראה לי שזה מספיק להיום. בטח רוב הקוראים של הפאנפיק הזה כבר עזבו אותנו, ומי שלא, בטח כבר הצליח לשכוח את השם של הפאנפיק ומה הוא עושה פה ומי הוא בכלל ומה קורה עם החיים שלו. זה בהחלט מספיק להיום. לילה טוב.

במחשבה שנייה, לשבור קיר רביעי זה באמת רעיון גרוע. אל תעשו את זה, תראו מה קרה כשאני ניסיתי.

הפאנפיק דורג PG מטעמי... אההההה... אממממ... לא יודע!!!!