שקט לפני הסערה

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הנוף היה עוצר נשימה. הר גבוה התנשא מעל לאגם שקט עם אדוות עגולות ויפות. ההר עצמו היה מכוסה שלג שהסתרג בצורה מושלמת מעליו, והתחתית העירומה האפורה ללא השלג נפגשה בהשתקפות האגם, ששיקפה את הנוף כמו מראה צלולה. ציפורים חגו מעל האגם ולאורך ההר, ונעו במראה מבשר רעות. ציפור אחת עקבה אחרי ציפור נוספת, התקרבה אליה ואז נגסה בה במקורה. הציפור שנפגעה הסתובבה בבהלה וצללה אל תוך מי האגם הצלולים. הכול היה יפה, והכול היה נורא. הכול היה שקט, והכול היה מחריש אוזניים. הכול היה רגוע, והכול היה סוער.

על רכס אל מול ההר, עמדו שני הקוסמים החזקים ביותר בעולם. הם נראו מאוד שונים, אך עם זאת נראה כאילו יש להם משהו במשותף. משהו אינטימי ועמוק, יותר ממה שנראה בעין. אמנם היו אויבים, אך העוינות שלהם לא הייתה עוינות רגילה. היסטוריה רבה וארוכה עמדה מאחורי המפגש הזה – הדו קרב הזה, משום ששני הקוסמים שעמדו זה מול זה היו גלרט גרינדלוולד ואלבוס דמבלדור.

"אלבוס, יקירי," אמר גרינדלוולד. הוא החזיק את שרביטו באופן רפוי, כמו אומן שמחזיק עיפרון כשהוא מנסה לצייר בעדינות ולא לחרוט על הדף. "מה קרה לימים הטובים, כשמטרה שלנו עוד הייתה משותפת? פעם הבנת, פעם הסכמת..."

"אני מעולם לא הסכמתי, גלרט," השיב אלבוס, "האהבה עיוורה אותי."

"כבר שמעתי את זה, אלבוס," הוא חייך ואז הרים את קולו, "כבר שמעתי את זה! אתה רצית, אתה לא תוכל להגיד אחרת! אתה רצית... שנינו היינו יכולים לשלוט עכשיו בעולם, אתה שומע?! לשלוט בכל העולם! הקוסמים היו שולטים המוגלגים, הנחותים מאיתנו. לא היה קוסם שלא היה מכיר אותנו!"

"אתה לא תבין לעולם, גלרט. אתה לא תבין לעולם איך עובד העולם."

"אין לך ברירה אלא להודות שרצית בזה, אלבוס! אתה רצית שנשלוט יחד במוגלגים, רצית את זה! אתה היית הכוח שהוביל את התוכנית קדימה. אתה, לא אני!"

"רק רציתי לרצות אותך."

"אתה רצית בזה, אלבוס, אין לך איך להתחמק מזה!"

"אתה..."

"אני מה?! אתה רצית בזה, בדיוק כמוני ואולי יותר!"

"אתה צודק. באמת רציתי בזה. שתק!"

הקרב החל.