משפחת וויזלי המופלאה

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

זבוב נתקע ברשת עכביש נסתרת מאחורי שידה. הוא ניסה להיחלץ אבל החוטים היו דביקים מדיי. העכביש התקרב אל הזבוב, הביט בו והתכונן לזינוק. סוף סוף הוא יאכל, אחרי כל כך הרבה זמן שזבוב לא הגיע אל הרשת שלו. הוא התכונן. הזבוב ניסה לברוח, זה הרגע שלו. העכביש זינק אל הזבוב, ו... טראח! סנדל פגע בו בחוזקה ומעך אותו לגמרי.

"רון, מספיק להרוג עכבישים, מה הם עשו לך?!" נשמע קולה של ג'יני מהחדר ליד.

"ג'יני, זה החדר שלי ואני אעשה בו מה שאני רוצה!" צעק רון בחזרה.

"טוב, אבל עכשיו אתה תצטרך לנקות את זה!" אמרה ג'יני בקול זחוח. רון ידע שהיא צודקת, אבל לא רצה לגרום לה להרגיש שנצחה. הוא לקח נייר מהשידה ואסף את הגופה המעוכה של העכביש המת. הוא זרק את הנייר לאסלה, שטף את ידיו וירד אל הקומה התחתונה של הבית. פרד, ג'ורג' ומולי כבר ישבו למטה ואכלו ארוחת בוקר. הוא התיישב לידם.

"רון, שוב אתה קם בשעה כזאת?!" אמרה מולי ושמה את ידייה על מותניה.

"מה השעה?" אמר רון ופיהק.

"כבר אחרי תשע בבוקר, אדוני הצעיר!"

"זו חופשת הקיץ, מתי ציפית שאני אקום?"

מולי מלמלה מבין שפתיה משהו שנשמע כמו "אי אפשר עם חבורת המתבגרים הזאת", ואז ג'יני ירדה למטה.

"ג'יני, מתוקה!" קראה מולי וחייכה בלבביות. "את חייבת לנסות את המאפים האלה! מתכון של סבתא!" ג'יני מיהרה בחיוך אל השלחן ולקחה מהמאפה.

"וואו, אמא הם ממש טעימים!" אמרה.

"כן, אני יודעת! זה היה המאכל האהוב עלייי כשהייתי בגילך!" אמרה מולי והוסיפה עוד שני מאפים לצלחתה של ג'יני.

"אמא, תשאירי גם לי!" התלונן רון.

"אל תדאג, רון יישאר גם לך! מספיק להתלונן! דרך אגב, פרד, ג'ורג', שמעתם את ה"בום" מלמעלה? הוא מצא את העכביש ששמתם לו שם."

"אתם שמתם אותו שם?!" אמר רון בכעס. פרד וג'ורג' החליפו כיפים וצחקו.

"אתם הורגים עכבישים בקצב..." אמרה ג'יני.

"אנחנו רק שמנו אותו לרון בחדר," אמר פרד.

"כן," אישר ג'ורג', "בלי רון הוא היה עדיין חי ומאושר."

רון גלגל עיניים. "זה עוד יחזור אליכם."

כולם צחקו והמשיכו לאכול.