גזר דין מוות

נכתב בשיתוף עם רוזנ. המילה ב"שיתוף" היא כמובן מטאפורה מאוד מכלילה, וזה יותר דמה לשניים שמפריעים אחד לשני תוך כדי כתיבה. קריאה מהנה, או לפחות לא מייסרת. D:

"גזר הוא מאכל מאוד יוצא דופן בתכונותיו. זה די מדהים כמה אנשים טועים וחושבים שגזר הוא מאכל טעים. לגזר בכלל אין תכונות שגרתיות כמו טעם או מרקם או ריח או משקל משמעותי. לכן אפשר להגדיר את הגזר בתור מושג שמתייחס לקיום של המציאות כולה. גזר הוא שמיימי. גזר הוא אגדי. אנחנו מאמינים בגזר. גזר הוא התכלית של כל הבריאה."

"די כבר עם החפירות האלו, הרמיוני," התעצבן הארי. "גזר זה סתם ירק ממוצע, לא שום דבר יותר מזה."
"איך אתה מעז לקרוא לתכלית החיים בכזה ביטוי מזלזל?!" התחלחלה הרמיוני. "ועוד לקרוא בשמו המפורש בלי לתת אזהרה מראש!"

הארי נאנח בגלגול עיניים. זאת הייתה הפעם השביעית בשעה האחרונה שהיא התחילה להטיף לו על גזר. נמאס לו כבר לשמוע את השטויות האלה – ומילא אם הרמיוני הייתה לבד… היא הצליחה לגייס לעמדה צבא שלם של סוהרסנים שישליטו את הטרור שלה. לא מספיק שדמבלדור שיתף איתה פעולה, עכשיו גם משרד הקסמים שלח לה תגבורת. הארי היה מיואש מכל העניין הזה, אבל דבר אחד שינה הכול – מסתבר שהרמיוני מתה על כרובים.

"לא מעניין אותי מה את חושבת על מה שאני אומר לך," הודה רון.
"אבל זה לא הגיוני! בכלל לא אמרת לי כלום!"

"חברים, נראה כאילו מישהי כאן לא ממש מקשיבה לנו," ציין פרד. "מרוב גזר נגמר לה השכל לדברים שוליים כמו שיחות נורמליות."

הרמיוני רק רצתה לאכול כרובים, אבל לא הייתה לה אפשרות לעשות את זה מאז ההפיכה שהתחוללה בהוגוורטס. בגלל הבלאגן שנוצר מהמשמעת החדשה, הרמיוני ניצלה את ההזדמנות כדי להשתלט על בית הספר בפרט, ועל עולם הקוסמים בכלל. כת הגזר צברה המוני חסידים, ועד ארבעה באפריל העולם כולו היה שבוי בקוריה ולא היה יכול להתנגד.

אף אחד לא עירער על תורת הגזר הקדושה שנוצרה בחמש דקות על גיליון מרופט בשיעור גילוי עתידות. לא משנה כמה טעויות היו בתורה, אנשים עדיין סגדו לה מהפחד שמא ישאבו להם את הנשמה. כולם העדיפו לכפור, אבל הם נמנעו מלהגיד את זה.

"היי, אני חושב שתורת הגזר היא סתם עוד המצאה שרלטנית של הרמיוני!" הכריז הארי.
"כולם התעלמו ממנו," אמרה הרמיוני באגביות.

"היי, על מה את מדברת!" הארי נעלב.
"אבל אף אחד לא שמע אותו."

כן, הפעם לשם שינוי באמת לא שמעו את הארי.

"תורת היחסות היא הרבה יותר שווה מתורת הגזר!" ניסה הארי לעצב את המציאות.
"המציאות לא נתונה לשליטתך," נשמע קול לפתע.

"מי זה?!" נחרד הארי.

"אל דאגה, אני יודעת שזה קצת מוזר, אבל זה מה שהם רוצים שאתה תעשה."
הארי לא הבין מילה מכל מה שהוא שמע, אבל ממילא הוא לא נהג להקשיב לקולות.
"אני לא קולות, פוטר. אני בסך הכול המצפון שלך."

"למה המצפון שלי נשמע כמו הרמיוני מהארי פוטר?"

"האמת רצינו להביא לך את דניס קריווי, אבל הוא בדיוק מפרק צפרדעי שוקולד עם ג'סטין ביבר."
"אה… נשמע הגיוני," אישר הארי. "רגע, מה זה אמור להביע? ממתי יש לי מצפון?! אני הרי בן להורים חסרי כל טיפה של אנושיות, איך זה ייתכן? אין בזה אפילו קמצוץ של צדק."
"טוב… אז עלית עליי. זאת הרמיוני, מרוצה?!"

הארי היה מרוצה בקושי רב, אך למרות זאת הוא היה מוכן להתפשר.
"בסדר. אני מרוצה בקושי רב אך למרות זאת אני מוכן להתפשר"
"לא קלטת כבר את הקטע הזה שאני שומעת את המחשבות שלך? אתה לא צריך להגיד לי אותן ראש כרוב"
"אהא!! ידעתי שאת אוהבת כרובים. כופרת אחת!!"
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא. טוב נו."

הכל היה טוב. המזימה של הרמיוני נחשפה במלואה והמציאות חזרה לקדמותה. הצלקת של הארי לא כאבה כבר שלושים וארבע שניות. פשוט לפני שלושים וארבע שניות מישהו החליט שהוא דוחף את הארי בצלקת שלו. אל תשאלו. זה כאב ממש.

ידעתם שהיום יום הגזר??!?!? נראה לי זה לא כאילו בדקתי את זה או משהו. 0: