אובר קורקשן

זה לא ממש עלילתי כרגע אבל זה רק הבסיס. מכיל הומור שחור כבד, לא מומלץ.

דובי כל החיים חשב על הרגע שבו הוא ימצא את עצמו חופשי. הוא תכנן את כל ההתרחשות עם חדר הסודות, אדון האופל והארי פוטר רק כדי שהוא בסופו של דבר יוכל לשים את ידיו על הגרב המיוחלת וסוף סוף יתחיל לממש את התוכניות שלו. היעד הראשון שלו בתור גמדון חופשי היה ביקור בוורשה. דובי תמיד חלם להיות חוקר שואה והוא התעסק בנושא בכל הזדמנות שהייתה לו. הוא חלם להגיע לשם, אבל הוא לא יכול היה לממש את זה בלי להשתחרר תחילה.
ברגע שדובי השתחרר – טוב, בעצם כמה שעות אחרי שדובי השתחרר – דובי התחיל בבירור לגבי דרכי הגעה קסומות לפולין. הוא לא רצה להשתמש בהתעתקות בגלל שזה הזכיר לו את תקופת העבדות, וגם בגלל העומס הרציני שהיה על מערכת ההתעתקות. אבקת פלו גם לא באה בחשבון – הוא לא התלהב מאוד מהרעיון של להיכנס לתוך האח. בתור חוקר שואה, זה נשמע לו כמו רעיון די גרוע.
בסוף דובי החליט להתפשר על שטיח מעופף – זה עסק יותר זול ממה שאנשים חושבים, והשמיים די פנויים רוב הזמן. בדיעבד דובי חזר בו מהמחשבה הזאת, אחרי שגרם לשני מטוסים אקראיים לסטות ממסלולם בבוקר סתווי אחד ב-2001.

הסוף. טוב, לפחות לאנשים שנספו באותו יום. ):

אבל מבחינת דובי זה לא היה הסוף. הוא רצה להקדיש את שאר החיים שלו להנאות העולם הזה. הוא האמין שהוא סבל מספיק ותרם הרבה צדקה כדי לא לדאוג לגבי עולם הבא. בדיעבד דובי חזר בו מהמחשבה הזאת, אחרי שגילה את האסון ההיסטורי שהיה שעון על כתפיו. אבל עכשיו זה לא דובי של בדיעבד – זה דובי של לכתחילה. ודובי של לכתחילה חי את החיים. הוא חגג במסיבות טבע (אל תדאגו, רק איפה שלא היו התראות ביטחוניות); טייל בכל מדינה – גם במסוכנות שבהן; ואפילו לבש את כל הבגדים הכי נועזים (ראו ערך מכסה של קומקום וכובעי צמר).
אבל אחרי כל זה, דובי עדיין הרגיש ריק מבפנים. הוא חשב שהעולם האמיתי מחכה לו שם בחוץ, ובמובנים מסוימים זה היה נכון. במובנים האחרים, העולם האמיתי היה בתוך תוכו כל הזמן הזה. ובמילים אלו בדיוק הוא ניסח את תחושתו לפסיכולוג שלו.
"אני חושב שאתה מחפש את האושר שלך בדברים גשמיים במקום להסתכל מבפנים החוצה," אמר לו פרופסור דמבלדור, שהתברר לא רק כמנהל בית ספר ביום אלא גם כפסיכולוג של גמדוני בית במשרה מלאה בשעות הלילה. זה די התאים לפרסונה שלו בסך הכול – חצי מהעבודה שלו כמנהל היא להיות פסיכולוג גם ככה.
דובי לא קיבל את ההסבר הזה. הוא התעקש שהדבר האמיתי שחסר לו זה סיפוק ההנאות שלו. אם הוא רק ימצא משהו יותר קיצוני – יותר מרגש – יותר חי! הוא ירגיש איך זה באמת ליהנות. וזה מה שדובי עשה. הוא ניסה במשך שעות לאתר את מסיבות הטבע הכי פרועות (גם על חשבון סיכונים ביטחוניים), מצא מדינות שרק מעטים שמעו עליהן, והתעטר בבגדים אפילו יותר נועזים (ראו ערך טי-שרט וג'ינס בלויים עם כובע מצחייה נטוי הצידה).

אך כל זה לא שינה כלום. בסופו של דבר דובי הבין שהמעשים האלה הם לא מה שיספק אותו. הוא הבין שהריקנות שבערה בו נובעת מהחיפוש שלו אחר אושר בדברים הגשמיים במקום להסתכל מבפנים החוצה.
"וואו, אני לא מאמין שחשבתי על זה לגמרי לבד," דובי פירגן לעצמו. מעכשיו הוא הולך לתת מעצמו לעולם. העולם סיים לספק את מה שיש לו ומן הראוי שהוא יחזיר את הטובה. הוא הולך לחזור לשרת קוסמים כגמדון בית. אבל הפעם זה יהיה שונה. הוא ימצא משפחה שתדע להעריך אותו כמו שהוא ולא תסתכל עליו כיצור נחות מהם שלא ראוי לקבל את הכבוד המגיע לו. זה השלב שבו הוא פגש את משפחת אברקרומבי. רק כדיסקליימר, אין לה שום קשר לרוצח ההמונים הידוע יואן אברקרומבי, הם רק בני דודים רחוקים שלו (גאוגרפית וביולוגית) והם רק במקרה נושאים את שם משפחתו הידוע לשמצה.
האברקרומבים גרו בכפר נידח בדרום בריטניה – כל כך נידח שאפילו דובי לא זכה לבקר בו.

זו הולכת להיות פתיחה של דף חדש. מקום חדש, בעלים חדשים ודובי חדש לגמרי. בפעם הראשונה זה שנים, דובי חש התרגשות אמיתית.

		הפרק הבא