ילדותה של הרמיוני

היי אני יודעת שאתם בטח מדלגים על זה אבל לא משנה  זה פאניק בו אני אתן חלקים מהילדות של הרמיוני ולא את כולה ( אחרת זה היה משעמם למדי) אז מקווה שתאהבו זה אחד הפאניקים הראשונים שלי תגובות התקבלו  בשמחה בברכה הכותבת

"ליאו! בוא מהר!" קראה רוברטה  מהסלון מקווה שבעלה יספיק לראות את הצעד הראשון של ביתם הקטנה

"מה? מה קרה?!" ליאו נכנס במהירות לסלון וראה את אישתו יושבת על הספה ואת ביתם הקטנטנה בעלת הלחיים הסמוקות והשיער הדליל שבדיוק צעדה צעד אחד לעבר אמא במגושמות רבה ונחתה בזרועותיה  בחיוך

"ראית? היא הלכה את הצעד הראשון שלה!" אמרה רוברטה בהתרגשות מרימה את התינוקת בת האחד עשר חודשים לחיבוק

"אבל זה לא קצת מוקדם?" שאל בעלה בחיוך מרוח על פניו

"אולי אין לי ניסיון בזה" אמרה האמא מלטפת את ביתה בעדינות

"אז אני מניח שיש לנו בת חכמה"

אולי הוא צודק ואולי לא

"מתרגשת מתוקה?"  אמא שאלה בזמן שניסתה לסדר בקוקו את השיער הנפוח של ביתה

"כן!" קיפצה הרמיוני הורסת את כל העבודה של אמא

"והינה כריך מיוחד לילדה מיוחדת שעולה היום לכיתה 'א!" אבא נכנס לסלון שכריך וירקות ארוזים בתוך קופסת אוכל בצבע אדום התכופף והכניס את זה לתיק החדש והנוצץ של הרמיוני שהיה מעוטר בתותים  הרמיוני לא הייתה ילדה בעלת בקשות רבות היא תמיד הסתפקה במה שיש לה אבל ההורים שלה תמיד דאגו שלא יחסר לה דבר וכל דבר ישן הם זרקו וקנו לה חדש במקומו ככה זה שיש לך בת אחת ויחידה אתה מודע לזה שזה הולך להישאר ככה.

אמא סיימה את מלאכתה בסידור השיער של הרמיוני והתכופפה עליה בחיוך

"את תשארי איתי?" שאלה הרמיוני בחשש

" כל הזמן" ענתה האמא בפשטות וחיבקה את ביתה בת השש בעלת הפנים המנומשות השיער החום והמקורזל ולב זהב.

הם עצרו ליד בניין גבוה וכתום בעל חלונות רבים שמסביבו התמתחה חומת לבנים שלא נפגשה בגלל שער ברזל שעמד באמצע

הרמיוני ירדה בקפיצה מהאוטו עם תיקה על הגב אמא יצאה גם היא ונתנה לה יד הם עברו את השומר והשער ונכנסו לרחבה גדולה שבה ילדים גדולים וקטנים התרוצצו בה חצו אותה לעבר הבניין מנסות לא להיפגע מאחד הכדורים המעופפים שם הם נכנסו לבניין עלו כמה מדרגות ירדו כמה מדרגות נכנסו בכמה כיתות יצאו מכמה כיתות עד שלבסוף מצאו את הדלת בעלת השלט " כיתה א"

הן נכנסו  הכיתה הייתה מרווחת ובעלת שולחנות וכיסאות  היו שם עשרים ילדים פחות או יותר  חלק האמהות עוד עמדו לידן חלק כבר בחרו מקום והתיישבו וחלק כבר התחילו לחפש חבריםאמא הובילה את הרמיוני לשולחן הפינתי בשורה הראשונה הורידה לה את התיק מהגב ותלתה אותו על הכיסא והתכופפה להרמיוני

" אני צריכה ללכת מותקה אני מאחרת לעבודה"

" אוקיי" מילמלה הרמיוני ונדחפה לזרועותיה של אמא בחיבוק

" הכל היה בסדר מתוקה זה היה כיף" אמרה אמא מלטפת את גבה של הרמיוני בעדינות

אמא עזבה והרמיוני נשארה לבד מסתכלת על כל הילדים "אולי כל אלה היו חברים שלי" חשבה לעצמה

אולי היא צודקת ואולי לא

דפיקה קטנה על הדלת ביסרה את הגעתה של הרמיוני  אמא עזבה את עירבוב הסיר וניגשה לפתוח את הדלת

"שלום" אמרה להרמיוני שנכנסה לבית והורידה את התיק והנעליים " איך היה?"

"נחמד" ענתה הרמיוני בפשטות והתיישבה בשולחן במטבח 

" קניתי לך משהו מיוחד" אמרה אמא והוציאה מהמקפיא שקית מלאה ארטיקים חיוך רחב נגלה על פניה של הילדה בת השש

" יאמי! " אמרה הרמיוני ובחרה ארטיק בטעם לימון ( חשוב להוסיף שזה היה הטעם היחיד בשקית)

"בתאבון!" אמרה אמא והסתכלה על הרמיוני פותחת את את הארטיק ומלקקת אותו פרצוף מכוווץ הופיע על פניה

" זה חמוץ!" היא אמרה ואמא ציחקקה וחזרה לבישול האוכל מפנה את גבה להרמיוני לאחר כמה שניות נשמע

" עכשיו זה מתוק" אמרה הרמיוני

" כן טוב לימון היה הטעם היחיד שהיה בחנות אז הייתי צריכה להתפשר ולקנות אותו" אמרה אמא מסתובבת חזרה להרמיוני ומבט מבולבלל הופיע על פניה  הרמיוני כבר לא החזיקה ארטיק צהוב אלה ארטיק סגול בטעם של ענבים מה שבהחלט אמא לא קנתה

איך היה? אהבתם? כי אם כן אז ממש היה נחמד מצדכם לכתוב תגובה ואם לא כתבו בכל זאת הערות כדי שאני יוכל להתשפר תודה רבה ויום טוב