הארי לא אוהב דברים

ויטור זחויות לג,יי קיי רולינג. וזה רק הויתור זכויות אז מותר לי לעשות שגיאות כתיב.

הארי לא אהב גלידה. למעשה, הארי ממש שנא גלידה. כמובן שהוא לא שנא גלידה בלי סיבה – אין אף אדם שפוי בעולם שסתם ככה לא אוהב גלידה. הארי שנא גלידה מסיבה מאוד מיוחדת, שאותה אספר לכם היום.

הכול התחיל ביום רגיל לגמרי. הארי התעורר, צחצח שיניים, התקלח, התגלח, התמרח, התבדח, התפדח, התפתח ומרח קרם לשיפור הריח. כשסיים לעשות את כל אלה, הוא הגיע אל האולם הגדול והתיישב אל השלוחן.

"מה אוכלים היום?" שאל רון

"מאיפה אני יודע, אני לא טרלוני." ענה הארי ביהירות.

"מאיפה נפלת עליי עכשיו?" רון התעצבן. "מה, עכשיו אני המשרת שלך?! פתאום הוא רוצה גלידה גם! אין בושה לנוער של היום, באמת! אני לא מסוגל לסבול אותך הארי! שתמות הסבתא המתה שלך! אוף עליך! הכינרת מתייבשת וגם אתה! הפירסום לא עשה לך טוב, הא? סבון כלים הוא רוצה, אין בושה לנוער של היום! אתה יודע מה הארי? אתה רוצה דאודורנט בריח שמן זית? אני אביא לך! לא אכפת לי! מתחשב רק בעצמך, כפוי טובה. מספיק, סבלתי אותך במשך 7 שנים, אני לא יכול יותר! גם אני בן אדם, אתה יודע. לא קוף כמוך יא בן של שיפנזה עם נוצות. הלוואי תעזוב ת’בצפר יא כפוי טובה." הוא קם ויצא משם בסערה, ויותר הם לא התראו. איך זה קשור לגלידה, אתם שואלים? האמת שגם אני לא יודע, אני עדיין מנסה לחשוב על זה.

הארי גם לא אהב סירופ מייפל. למעשה, הארי תיעב סירופ מייפל, וכמובן שגם לזה הייתה סיבה, שאותה אספר לכם היום.

הכול התחיל ביום מאוד משונה. הארי קם בבוקר, צחצח נעליים, התרווח, השתבח, פילח, שילח, דיווח, טיפח ושתל פרח. כשסיים לעשות זאת, הוא הגיע אל הספרייה והתיישב אל השולחן.

"מה באת לקרוא?" שאלה הרמיוני.

"לקרוא זה לחננות." אמר הארי.

"אה כן?" הרמיוני התעצבנה. "טוב תכלס." היא יצאה מהחדר ויותר הם לא התראו שוב. איך זה קשור לסירופ מייפל, אתם שואלים? יש לי תשובה: להארי גירד באוזן.

דרך אגב, בתור מישהו שקורא בעצמו, יש לי זכות מלאה לכתוב שספרים זה לחננות.