סורי, אין תקציב

"תלמידים יקרים ואהובים," הכריז דמבלדור בסעודת פתיחת השנה. "לצערנו פסקו לאחרונה רבות מהתרומות אותן הוגוורטס מקבל מדי שנה מקוסמים בעלי שם, ולכן השנה בית הספר יהיה קצת פחות עשיר בתקציב. אנחנו ניאלץ להסתפק בפחות מבדרך כלל, ואנו מקווים למצוא במהרה תחליף ראוי בתור מקור תקציבי על מנת להחזיר עטרה ליושנה. עד אז יחולו כמה שינויים קלים בהתאם למצב הנוכחי."

"אוי, זה נורא!" לחשה הרמיוני בפנים מבועתות. "הם בטוח עומדים לקצץ בתקציב של הספרייה. תמיד הספריות הן הדבר הראשון שנפגע, זה אפילו כתוב בהוגוורטס: תולדות!"

"למי אכפת מהספרייה!" הפטיר ג'ורג' וויזלי, החלק השני בחבורת עושי הצרות המיתולוגית. "העיקר שהם לא מגבילים לי את העסקים שלי ביחד עם פרד. נכון פרד?"

פרד הנהן בראשו בהתלהבות גבוהה מהרצוי. "נכון מאוד!"

"משהו כאן לא כל כך מסתדר לי," אמר לעצמו החלק השלישי בחבורה. "ממתי ג'ורג' מגיע עם הכרזות ופרד הוא זה שמסכים איתו? מאז ומעולם זה היה הפוך הרי!"
פרד וג'ורג' החליפו מבטים ערמומיים.
"מה, זה לא היה לכם ברור?" ג'ורג' תהה בקול. "התחלפנו אחד לשני בשיקוי פולימיצי. הנה, ממש עכשיו השיקוי אמור להתפוגג."

התאומים השתנו חזרה, למרות שלמראית עין לא קרה דבר. "זהו, עכשיו אני ג'ורג'," אמר ג'ורג' לשעבר.

"זה עדיין לא הגיוני!" הצהיר לי בתסכול. "מה הולך פה? אתה בכלל נראה כמו פרד!"

"טוב נו, סתם עבדתי עליך, אני פרד. באמת, אתה קורא לעצמך החלק השלישי בחבורת עושי הצרות? אתה לא מסוגל לזהות שאני פרד?"

"לא משנה." נאנח לי בעייפות. "בואו ניתן לדמבלדור להמשיך את המסר שהוא רצה להעביר לאומה."

"תודה לחבורת עושי הצרות על האישור להמשיך את המסר!" קרא המנהל בהתלהבות. "בואו נמשיך. כמו שאמרתי, השנה התקציב בהוגוורטס יצומצם ואנחנו ניאלץ לקצץ בתקציבים של חלק מהדברים בבית הספר. כמו כן, אנחנו גם נצטרך להעלות מיסים על עצם הזכות לחיות בין כותלי בית הספר. אל תשכחו להעביר את הכספים מדי חודש לשרת בית הספר הנאמן שלנו, ארגוס פילץ'."
הארי העביר את מבטו לפילץ', שנראה כאילו הניצוץ שבדרך כלל נוכח בעיניו כבה. כנראה דמבלדור הבטיח לו שרשראות חדשות לתלות איתן תלמידים, ובעקבות הדילול בתקציב הוא נאלץ לוותר עליהן.

"מה עומדים לקצץ?" שאלה לבנדר בפחד. רק שלא יורידו מהתקציבים של שיעורי גילוי עתידות.

"לצערנו השנה לא יהיו שיעורי גילוי עתידות," אמר דמבלדור בעצב מזויף. מקגונגל בניגוד אליו לא ממש הצליחה להסוות את חדוות הניצחון שלה. בצד השני של שולחן הסגל ישבה פרופסור טרלוני. נראה כאילו היא עוד לא הבינה את רוע הגזירה. תמיד היה לה דיליי מסוים, התלמידים בהוגוורטס כבר התרגלו לזה. לבנדר יצאה מהאולם בדמעות, רצה לה לאי שם. פרוואטי דווקא נשארה באולם. לאחרונה היא הגיעה למסקנה שגילוי עתידות זה דברי הבל ורעות רוח ולכן עדיף שלא לבזבז על זה אפילו את התקציב של מאות הספלים שנוויל שובר מדי שנה.

"עומדים לקצץ בתקציב של הספרייה? שאלה הרמיוני בחרדה.

"כן!" ענה דמבלדור באושר. "בימים הקרובים עובדי משרד הקסמים יבואו לאסוף את כל הספרים מהספרייה כדי לקנות אותם. את השטח של הספרייה אנחנו נעביר לרשות משרד הקסמים וגם עליו נקבל מעט דמי שכירות." הרמיוני התעלפה במקום. "תשפכו עליה מים רותחים, נראה לי זה יעזור," הפטיר דמבלדור.

"מישהו מוכן לטפל בזקן המטורלל הזה?" צווחה סאלי אן פרקס ממקום מושבה בבית סלית'רין.

לוקהרט קפץ ממקום מושבו. "אני יכול! פעם טיפלתי בעדר של מאה דמבלדורים מטורללים על ידי שימוש במגבת ופומפיה!"

"עשר נקודות מסלית'רין," אמר דמבלדור בשלווה. "שב בשקט, גילדרוי או שניאלץ להוריד עשר נקודות גם מבית המורים."

"ממתי קיים בית כזה?" תהה הארי.

"בית המורים היה קיים בין שנת 1214 לשנת 1657." דיקלמה הרמיוני בידענות. "מעניין מה גרם לדמבלדור להזכיר פתאום את הבית הזה."

"את לא התעלפת מקודם?" בירר רון בחשדנות.

"שיט, צודק. שכחתי מזה." הרמיוני התעלפה כבראשונה.

"עשר נקודות לגריפינדור על הזיכרון הנפלא של, מר ביליוס ביסלי!" צהל פרופסור בינס.

"מה שמזכיר לי," נזכר דמבלדור. "אחרי התלבטות רבה, החלטנו פה אחד שאנחנו מבטלים את בית גריפינדור. מעכשיו עומדות שתי אפשרויות בפני התלמידים שמוינו לבית גריפינדור. האחת היא לחבוש מחדש את מצנפת המיון עד שהיא תחליט שהם בעצם מתאימים לבית אחר, והאפשרות השנייה היא לעבור לבית הספר קאסטלאוברושו. אני אישית ממליץ לעבור לקאסטלאוברושו, בית ספר מומלץ מאוד, במיוחד אם במקרה אתם יפנים."

"רגע, זה אומר שמעכשיו לא יהיו יותר ארוחות ערב?" נחרד רון.

"לצערנו השנה לא יהיו יותר ארוחות ערב. כמו כן, גם לא תתקיימנה ארוחות בוקר ומדי פעם ניאלץ גם לבטל את ארוחת הצהריים. כדאי שתתחילו להביא אוכל מהבית או להתרגל להיות רעבים. כפיצוי ניתן לכם לקרוא ספרי בישול. מה אתם אומרים על זה?"
הפעם זה היה תורו של רון להתעלף. "עזבו את זה," הפטיר דמבלדור. "בקצב הזה ייגמרו לנו המים הרותחים ואי אפשר לדעת מתי בפעם הבאה עוד יהיו לנו מים."
"אבל אני חייב להתקלח מדי יום כדי לשמור על עור בריא וחטוב," התלונן סדריק. "אל תגיד לי שמבטלים את מקלחת המדריכים."
"מקלחת המדריכים? חה חה חה!" צחק דמבלדור. "בכלל לא יהיו מקלחות. בטח שלא מדריכים. מעכשיו, התואר מדריך יומר בתואר "מסריח". זה אמנם דומה אבל בקרוב תגלו עד כמה זה שונה."

פרסי התעלף במקום. "יש!!!" צעקו במקהלה כל תלמידי בית הספר. פילץ' התחיל לארגן ערימה מהתלמידים המעולפים. בקרוב יהיה אפשר לשחק דומינו אנשים.

"מה עוד מבטלים?" הסתקרן יואן אברקרומבי.
"החלטנו לבטל את כל מי שלא מספיק חשוב." ענה דמבלדור בענייניות. "מחר בבוקר תצא רכבת וכל מי שלא מספיק חיוני לזה שיהיה מעניין בבית הספר יעלה עליה ויוחזר לביתו. כן, זה כולל גם אותך, פרופסור פליטיק. צר לי. המקהלה המזמרת שלך לא מעניינת אף אחד. ביטלנו גם אותה וגם את שיעורי לחשים. במקום זה יהיה שיעור צעקות. פרופסור ניתאי!!! יעביר את השיעור הזה."

הרבה תלמידים שהארי לא טרח להכיר התעלפו בזעזוע. "חלאס!" התרגז פילץ'. "שמישהו יבוא לעזור לי, זה ממש מוגזם."

"כמעט שכחתי! אין לנו יותר תקציב לעונשים ולכן מהיום מותר לעשות מה שאתם רוצים. תקללו חופשי במסדרונות, תלכלכו את כל השטיחים ותבעטו בגברת נוריס כאוות נפשכם."

זה היה תורו של פילץ' להתעלף. החל מאותו רגע כבר לא היה יותר מי שייקח את המעולפים למקום אחד ולכן לא היה ניתן לעלף יותר אנשים.

"זהו זה!" הכריז דמבלדור. "ברכותיי לכל מי שנשאר איתנו למרות הכל, מחר נתחיל בלימודים. אין ספק שתהיה לנו שנה גנרית מעניינת."

משתמשים יקרים, לצערנו אין תקציב להמשך הפאנפיק הזה בגלל שביזבזנו הכל על הפספוסים. משום כך, הפאנפיק יעצר בנקודה הזאת. עימכם הסליחה.

-~ פספוסים ~-

בהתחלה האף של ג'ורג' לא השתנה, אחר כך גם השיער של פרד נשאר אותו דבר – ולבסוף, הגובה של ג'ורג' ופרד לא זז במילימטר.

~-~

הוא פרץ בדמעות של בלבול. תמיד כשלי היה מבולבל הוא התחיל לבכות. זה היה קשה ככה עם כל המתיחות האלה, לא לבכות. D:

~-~

אף אחד לא ציפה למה שקרה ברגע שלאחר מכן. כל התלמידים עלו באש. 

"אין לנו תקציב למטפה, תבערו," אמר דמבלדור בעליצות.

~-~

דמבלדור אלבוס פרסיבל וולפריק בראין ניסה לרסן את ההתפרעות באזור השולחן של סלית'רין אבל בשלב הזה העסק כבר לא היה בשליטה. "אבדה קדברה!" הוא צרח והרג את תלמידי סלית'רין, שמסתבר שהם חלקו גוף משותף ורק דיברו ממארחים שונים. "פילץ', לך תאסוף אותם משם, זה מסריח."

~-~

"היי אנדי מה אתה עושה שם!" דמבלדור צרח. "מלא זמן לא ראיתי אותך!!!!!!!!!!!!!!"

"היי אם סי דמבי!!!!! גם אני לא ראיתי אותך מלא זמן!!!!!!!!!!!" אנדי צרח בחזרה. "מה הסיכוי ששנינו נהיה בהוגוורטס באותו זמן!!!! זה ממש אפסי!!!!!!"

"אומייגאד תנמיכו ווליום," גהרה מקג'ונגל. "אתם לא רוצים שאני אלשין עליכם לעצמי.

~-~

טוויסט בעלילה!!!

דמבלדור היה איש לטאה כל הזמן הזה והוא זומם להשתלט על העולם תספימו בתגובות #דמבלדורהיהאישלטאהכלהזמןהזהוהואזומםלהשתלטכעלהעולםתספימובתגובות

~-~

דמבלדור לא הצליח להשתלט על הכאוס שנוצר ובסוף החליט לסגור את הבסטה. אין יותר הוגוורטס, סתם אתר בנייה נטוש.

~-~

"לצערנו השנה לא יהיו שיעורי גילוי עתידות. למעשה, לא יהיו שיעורים בכלל. יהיה רק גזר."

~-~

"תשפכו עליה מים רותחים ותכסו במגבת. תוך שעה יוצא לחמניות משהו מעלף," הפטיר דמבלדור.

~-~

"מה?" אבל זה לא הוגן ש…" אך יואן לא הספיק לסיים את המשפט, כי הוא הלך והתפוגג.

~-~

"לצערנו מעכשיו לא יהיה יותר תקציב לאפקטים ולכן כל פעם שאתם מטילים קללה, תזכרו שאתם בסך הכל מחזיקים מקל מטופש שלא מייצר שום אפקטים. כמו כן, לוולדמורט מעכשיו יהיה אף. אנחנו לא יודעים איך זה ישפיע על העלילה אבל זה בטוח ישנה את כל הסיפור."

כל הזכויות שמורות לרוזנ (מי צריך בכלל כינוי), שכתב את הארי פוטר ואז עשה פאנפיק ליצירה של עצמו. אני התערבתי מדי פעם בכתיבת דברים אקראיים שבעיקר הפכו לפספוסים.
מכיוון שחברת אסם תבעה את רוזנ ומנעה ממנו להשתמש במשתמש שלו בפורטל, הוא יכול לפרסם דברים רק דרכי. אז הנה לכם יצירת המופת. תודה רבה. (:

		הפרק הבא