דמבלדור סטייל

ויתור זכויות (+סליחה) לג'יי קיי רולינג.

אלבוס דמבלדור התעורר למשמע השעון המעורר שלו, ושפשף את עיניו. היה לו חלום מעניין הלילה, אבל הוא לא הצליח להיזכר בו... משהו עם זברות... הוא לא הצליח לזכור בדיוק. הוא ניסה, וניסה, אבל הוא כבר שכח את החלום לגמרי. לפתע שם לב ששכח לסגור את השעון המעורר שלו. הוא שלח את ידו אל מתג הכיבוי, התלבט רגע אם לבחור בו או בכפתור ה-"נודניק", ולבסוף בחר לכבות את השעון לגמרי - החלטה אמיצה, שהצביעה על אופיו הגריפינדורי. דמבלדור הזדקף במיטתו, מוכן ליום שלפניו.

כשדמבלדור קם ממיטתו ופתח את ארון הבגדים שלו, הוא הבחין לפתע במשהו מוזר: כל הבגדים שישבו בצורה מסודרת בארונו, היא אותם הבגדים. במדף התחתון, היו כ-20 זוגות תחתונים עם אותה דוגמת חד קרן מנצנצת. ליד התחתונים, הונחו כ-10 זוגות גרביים לבנות חלקות. במדף שמעליו, הונחו בדיוק כ-20 גופיות לבנות, שנראו זהות לחלוטין. במדף השלישי נערמו בערימה מסודרת כ-10 גלימות זהות, ובמדף העליון הונחו שני זוגות משקפי חרמש ליד שרביטו. אז חווה דמבלדור התקף פחד: לא יכול להיות שכל בגדיו נראים בדיוק אותו הדבר! בוודאי נפלה כאן טעות. כל מה שהוא צריך זה... זה... להיזכר בפעם שלבש בגדים אחרים! זהו! הוא ניסה להיזכר מה הוא לבש אתמול... הוא לבש... תחתוני חד קרן, גרביים לבנות חלקות, גופיה לבנה, גלימה, משקפי חרמש... אלה היו בדיוק הבגדים שנמצאים עכשיו בארון! אבל דמבלדור לא איבד תקווה, וניסה להיזכר גם מה לבש ביום השלשום. תחתוני חד קרן, גופיה... לעזאזל, אלה בדיוק אותם בגדים! דמעות עלו בעיניו של דמבלדור כששיחזר בראשו את כל מה שלבש בשבוע האחרון, והבין שאלה היו אותם בגדים. הוא חייב לגוון בסטייל שלו, החליט. אסור לזה להישאר ככה.

כך קרה, שבאחר צהריי היום, אלבוס דמבלדור יצא אל הוגסמיד כדי להשיג לעצמו מלתחה חדשה. הוא התהלך בסמטאות הוגסמיד, עד שהגיע אל המקום אותו חיפש: חנות קטנה אך ססגונית, ששלט גדול עיטר אותה. על השלט היה כתוב באותיות גדולות ומסתלסלות: "המלתחה של ברכה: הלבשה תחתונה לנשים". הוא מיהר להיכנס בדלת הגדולה והמזמינה, וכשיצא משם, היו ידיו מלאות שקיות. הוא מיהר בחזרה אל הוגוורטס, מאושר מהקנייה שלו, ולהוט למדוד את זוג תחתוניו החדשים. עתה לא יהיה אפשר להגיד עליו שהוא אינו מגוון במלתחתו!

למחרת, כשדמבלדור יצא מחדרו לבוש בתחתוניו החדשים, הוא היה להוט להגיע אל האולם הגדול. הוא כבר דמיין את כל התגובות האוהדות שיקבל. הוא הגיע אל האולם וראה את כל מאות התלמידים. כולם דיברו זה עם זה, ולא שמו לב אליו במיוחד. אבל זה טבעי, חשב דמבלדור, ייקח להם קצת זמן להבחין. הוא הסתובב בין התלמידים, ומדי פעם הביט באחד מהם בציפייה, כאילו רצה שיגיד משהו. בדרך כלל אותו תלמיד פשוט החזיר לו מבט מבולבל ואז הביט לכיוון אחר. לא עזר גם כשדמבלדור ניסה להחוות בתנועות קטנות לעבר מפשעתו, זה רק הגביר את הבלבול בעיניהם של התלמידים.

כשדמבלדור חזר אל חדרו, הוא כבר היה על סף דמעות. אף אחד לא שם לב לסטייל החדש שלו. מתוך עצבים הוא לקח את כל תחתוניו החדשים וזרק אותם אל האח. התחתונים נשרפו במהרה באש והעלו צחנה קלה. ביום הזה נשבע דמבלדור שבועה: יותר הוא לא ינסה לשנות את הסטייל שלו ויהי מה. ריח התחתונים הנשרפות העלה את השבועה אל האוויר, ודמבלדור לא ניסה יותר לשנות את הסטייל שלו.