ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.
"אלבוס, שמעת את החדשות?" סקורפיוס רץ אל אלבוס שהסתובב והביט לעברו.
"לא, איזה חדשות?"
"הפרופסור מקגונקל, היא... היא נפטרה."
אלבוס בהה בו, מנסה לעכל את החדשות. הפרופסור מקגונקל נפטרה? אז מי ינהל עכשיו את הוגוורטס? מקגונקל הייתה אחת המכשפות הכי חזקות שידע עולם הקוסמים, אם היא נפטרה הוגוורטס עכשיו הרבה פחות בטוחה...
תלמיד שנה שישית הגיח מאחוריהם. "בואו לאולם הגדול, הפרופסור סלגהורן רוצה לאסף את בית הספר."
סקורפיוס ואלבוס פנו להסתובב לכיוון האולם הגדול.
"שמעתם את החדשות?" קרא התלמיד.
"כן." ענה סקורפיוס והוא ואלבוס יצאו לעבר האולם.
כשהגיעו אל דלת הכניסה האולם היה עמוס במאות תלמידים שדיברו בלי הפסקה. אלבוס הביט אל השולחן של סגל המורים והבחין שכמה פרופסור יושבים עם ראשיהם טמונים בידיהם ומנגבים כמה דמעות מעיניהם. כעבור כמה דקות כל התלמידים התיישבו בכיסאות האולם והשתררה דממה. הפרופסור סלגהורן נעמד.
"ברצוני לבשר, לאלו שעדיין לא שמעו עדיין את הבשורה הלא משמחת, על מותה של הפרופסור מינרווה מקגונקל." כמה לחשושים נשמעו באולם, וכמה יפחות בכי חנוקות. "הפרופסור מקגונקל, חברת הסגל הוותיקה ביותר מבין סגל המורים, נפטרה לפני כשעה מזקנה, בגיל 88. יצא לי להכיר את מינרווה כפרופסורית נפלאה וכבן אדם יוצא מן הכלל, ואני מתאבל על מותה בכל דקה. בעת הזאת גם אודיע, שבית הספר בחר מנהל חדש שיגיע בשעות הקרובות אל הוגוורטס. שמו של המנהל החדש הוא הפרופסור קלוד רוזמורט.
"את השעה הקרובה ברצוני להקדיש למינרווה מקגונקל, שהייתה אשה נהדרת ותהיה זכורה בלבבותינו. כל תלמיד או מורה שרוצה להגיד דברים לזכרה, מוזמן לבוא לראש שולחן הסגל, אל המקום שאני עומד בו כעת, ולשאת דברים לזכרה." הפרופסור סלגהורן התרחק מראש השולחן והתיישב במקומו, בכיסא המורה לשיקויים. הפרופסור טרלוני קמה, וניגשה אל ראש שולחן הסגל.
"ברצוני להגיד כמה דבר... דברים." אמרה. בעיניה היו דמעות, וקולה לא נשמע דרמטי כבדרך כלל. הוא נשמע מתאבל. "מינרווה הייתה אחת הנשים שהיו לי הכי חשובות. היא הצילה את כל בית הספר הזה. בלעדיה אף אחד כאן לא היה חי. אני... אני ניחשתי שזה יקרה לה. ידעתי שזה עומד לבוא. אבל היא לא האמינה לי..."
כאן אלבוס הפסיק להקשיב. הוא ידע שאין מילים שיוכלו לתאר אבל כמו האבל שכולם חשו באותו יום. הוא שקע בתחושות, ונתן לכל המילים, גם אלו של טרלוני וגם אלו של מחשבותיו לעבור דרכו בלי להתרכז בהן.
לפתע נשמע קול של גבר שקטע את דבריה של טרלוני, ואלבוס חזר אל המציאות. "שלום לכולם. אוי, אני כל כך מצטער שהפרעתי ברגע חשוב שכזה." אמר האיש ונשמע כלל לא מצטער.
אלבוס הסתובב לראות מניין בא הקול וראה שבכניסה לאולם עומד גבר עם אור לבן כדף ושיער שחור כלילה שהיה מסורק לאחור בתסרוקת שנראתה מוקפדת מדיי. עיניו היו קטנות ונראה היה כאילו הוא בוחן בהן את האולם בקפדנות.
הפרופסור סלגהורן נעמד. "הפרופסור רוזמורט."
הפרופסור רוזמורט הביט בסלגהורן במבט קר. "מראה מרושל כתמיד, אני רואה. לא חשבת להתלבש יפה לכבודי, הוראס?"
"א - אני..." גמגם סלגהורן.
"אוי, ואילו תלמידים." רוזמורט בחן את תלמידי הוגוורטס בעיניו. "לא חשבתם קצת... לטהר את בית הספר מהתלמידים הלא... איך נקרא לזה... לא רצויים?"
"פרופסור רוזמורט!" קרא סלגהורן. "כל התלמידים פה הם קוסמים ומכשפות מצטיינים!"
"כן... ובכל זאת, בית הספר הזה היה יכול להיות כל כך מאורגן..." הוא התהלך בין השולחנות והגיע אל סגל המורים. "אתם משוחררים, תלמידים! נא לחזור אל השיעורים! אם אני אראה שמשהו מתנהל שלא כשורה... אני אעשה קצת סדר. מהרו!"
התלמידים יצאו בצורה מסודרת מהאולם, ולא היה בהם שום רצון לגלות למה המנהל מתכוון כשהוא אומר 'סדר'.
|