ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג ולגופתו של אנטואן דה סנט אכזופרי או למי שלא מחזיק בזכויות על הספר. אני מצטער שהרסתי שני ספרים כל כך נפלאים.
אני אנטואן דה-סנט אכזופרי. כן כן, אותו אחד שהתרסק עם מטוס במדבר סהרה, ופגש שם את הנסיך הקטן. אותו אחד שצייר לו כבשה, אותו אחד ששמע את סיפורו על כל האנשים שגרים בכוכבים משלהם. אתם בטח חושבים שאחרי ההתרסקות, החלטתי לא לטוס יותר לעולם, בטח ובטח שלא למדבר סהרה - אבל אתם טועים. בעשרים ואחד באפריל, אלף תשע מאות שמונים ותשע, שוב הטסתי מטוס מעל למדבר סהרה, ושוב המטוס התרסק והשאיר אותי לבדי במדבר השומם. אני מבקש מכם, שלא תטיפו לי מוסר. כמות האנשים שאמרו לי 'אבל למה נסעת לשם? לא למדת לקח בפעם הקודמת?!' היא בלתי נסבלת, ואם עוד אדם אחד יגיד לי את זה אני חושב שאני אתפוצץ.
בכל מקרה, התרסקתי לי במדבר סהרה. ניסיתי להבין מה הייתה הבעיה במטוס ולתקן אותה, אבל לא הצלחתי להבין. במשך כמה דקות עבדתי, פירקתי והרכבתי חלקים מהמטוס - אך ללא הועיל. המטוס היה מקולקל לגמרי. לפתע, שמעתי קול לידי.
"מה אתה עושה שם שמנדריק?"
הרמתי את מבטי וראיתי נער לבוש בגלימה, עם שיער שחור פרוע, משקפיים שחורים וצלקת בצורת ברק על המצח.
"תן לי לנחש." אמרתי, "אתה רוצה שאני אצייר לך כבשה."
"לא, למה שאני ארצה שתצייר לי כבשה?" אמר הנער, "סתם היה לי משעמם אז הפלתי לך את המטוס. הארי פוטר דרך אגב."
"כן..." אמרתי וחזרתי לעבוד, "אני לגמרי משוכנע שאתה הפלת לי את המטוס."
"אתה לא מאמין לי, נכון?"
"ברור שאני מאמין לך, ילד." ניסיתי לחבוט בפטיש על חלק קצת עקום באחד הברגים, ובטעות פגעתי לעצמי באצבע. "בן של -"
"אל תדאג, אני יכול להוכיח לך." אמר הנער והוציא מקל עץ מכיסו. "תסתכל... ווינגרדיום לביוסה!"
לפתע המטוס שלי החל לעוף באוויר. הוא לא נסע מהר לפני זה והמריא, הוא פשוט עף מהמקום ועלה כמה עשרות סנטימטרים למעלה. הנער הוריד את שרביטו אט אט והמטוס ירד בעדינות אל הקרקע.
"מה לעזאזל-" אמרתי בהשתאות. "אז אתה אומר לי ששברתי את האצבע שלי בלי סיבה?! בוא אני אתפוס אותך, בוא!"
הנער התחיל לברוח ואני רצתי אחריו, אבל הוא היה מהיר. רצתי אחריו במשך עשר דקות במעגלים, ולבסוף עצרתי, מתנשם ומתנשף. הנער הלך אל המטוס שלי, מלמל כמה מילים והחווה במקלו על המטוס.
"המטוס שלך יכול לעוף עכשיו," הוא אמר.
שקלתי לא להקשיב לו ולנסות להמשיך לרדוף אחריו, אבל הייתי עייף. בלי לומר מילה, עליתי עליתי על המטוס, חגרתי חגורה, ולחצתי על כפתור ההתנעה. לחצתי על הדוושה. כלום לא קרה. לחצתי שוב - אך המטוס נשאר דומם. הורדתי את החגורה והבטתי מהחלון.
הנער עמד באופק, סימן לי אצבע שלישית וברח.
|