הוא ידע שמשהו כזה עוד יגיע. אסור היה לו לסמוך על וולדמורט ועל היד הארורה שלו. אבל… למה זה הרגיש לו כאילו הוא עדיין בחיים? פיטר פקח לאט את עיניו וכמעט שהסתנוור מהאור הבוהק. לאחר דקה החלו עיניו להתרגל אל האור והוא הביט סביבו. פיטר עמד בתחילתו של שדה פרחים יפהפה עם מגוון רחב של פרחים בצבעים שונים. פיטר נכנס לתוך שדה הפרחים וראה מעיין שופע ורחב. מה הוא עושה כאן? לפני רגע הוא היה באחוזת מאלפוי. הוא התקרב למעיין וראה שלושה נערים בני גילו. שניים מהם השתובבו באגם, והשלישי ישב תחת עץ והביט בהם בחיוך. פיטר התקרב עוד קצת כדי לראות את פניהם. אחד הנערים יצא מהמעיין. הוא נענע את ראשו והתיז מים לכל עבר. פיטר החוויר. הוא זיהה את הבחור. ובמבט נוסף זיהה גם את השניים האחרים. הזכרונות עלו וצפו בראשו...
"מה אתה מדבר - בטח שהוא עכברוש - " "לא, הוא לא. הוא קוסם". ''אנימאגוס. ששמו פיטר פטיגרו''.
"מכרת את לילי וג'יימס לוולדמורט! אתה מכחיש זאת?"
"זה שהיית יותר טוב כעכברוש מאשר בתור בן אדם, לא הייתי מתפאר בזה, פיטר.''
"סיריוס, סיריוס, מה הייתי יכול לעשות? אדון האופל… אין לך מושג… יש לו כלי נשק שעולים על כל דמיון… אני פחדתי, סיריוס, מעולם לא הייתי אמיץ כמוך, כמו רמוס וכמו ג'יימס . מעולם לא התכוונתי שזה יקרה… זה-שאין-להזכיר-את-שמו הכריח אותי… הוא- הוא הלך והשתלט על הכל! מ- מה היה יוצא לי מזה שהייתי מסרב לו? אתה לא מבין! הוא היה הורג אותי, סיריוס!" "אז היית צריך למות! למות ולא לבגוד בחבריך, כמו שאנחנו היינו עושים למענך!''
פיטר התבונן בנערים. כמה רצה להיות חלק מהחבורה הזאת. אבל עכשיו, אחרי שגרם למותם, הם לעולם לא ירצו להתחבר אליו שוב. זה עדיף, לא? שאל את עצמו. עדיף לו להתחבא , ולא לראות את פניהם לעולם. אבל איפה יש לך להתחבא? עלה קול קטנטן בראשו גם אם תתחבא בכל מקום בעולם, בסופו של דבר תצטרך לעמוד מולם. פיטר עמד שם דקות ארוכות והתלבט, האם לגשת אליהם ולהתמודד עם ההשלכות או להמשיך לברוח מהמציאות. כנראה שלא ניתנה לו ההזדמנות להחליט, מכיוון שכשכבר החליט להסתתר, נשמע קול מוכר קורא מאחוריו. ''פיטר!''
|