אבודים

לא זכרתי כלום.רק צרחות ומכות וחרבות והרס ודם.עיניי נפתחו לאט-לאט.

 כשהתעוררתי גיליתי שאני כבולה ללוח עץ ענקי,ונער-איתמרההוא שאני מאוהבת בו-מושך

בכבלים שלי מותש.לפתע משהו משך אותו,והוא היה צמוד לקיר כששמעתי לחישה:"אימפריוס."

איתמר התקרב אליי,מתנודד,אחז בכתפי,פתח את פי,והכניס לתוכו משהו.הכבלים נעלמו,קמתי,

שיכורה מהסם החזק שנתן לי,ואז הכל השחיר,ונפלתי על הרצפה מעולפת.תוך שניות איתמר

נפל ישן.כשהתעוררתי תקעו בגופי מסמרים שהידקו אותי ללוח ברזל,ופצעו אותי.אי שם נשמע

קולו של איתמר"אן?אני...מצטער."לא הבנתי על מה,אבל היה מספיק שאיתמר הוציא את

המסמרים מגופי בתנועה חדה וכואבת.הוא הרים אותי כך שלא הייתי כבדה לו בכלל,ונשא

אותי אל לב חורשה עבותה."אן?"הוא טלטל את גופי לשווא.הייתי מעולפת.הוא מצא נחל

קטן באיזור ושטף את פניי.רק עכשיו הוא הבחין כמה הן יפות,אחרי שהוריד מהן את הלכלוך

שעטף את שנינו.הוא התרחץ במים הצוננים.וכשהתעוררתי עשיתי כמוהו.מסתבר שאיתמר

היה בהמון חוגי טבע,ועשה המון דברים בשבילנו.הוא הכין מזרנים מעלים ומשרף למעני 

ולמענו.סיכמנו שנתחלק בהכנת ארוחת הערב.הוא שייף לו חוד חנית מאבן,מצא ענף

חזק,וצד איזה שור קטן מהאיזור.הוא הדליק מדורה וצלה את הבשר,בזמן שאני הבאתי 

לדבורים בכוורת סמוכה פרחים,והן נתנו לי דבש.מצאתי גם שיח אוכמניות,מצאתי גוש

עץ,אבן משוננת,גילפתי שתי קערות,והנה קינוח של דבש ואוכמניות.אכלתי עם איתמר את

הבשר העסיסי,ואכלנו בחיוכים מדושנים את הדבש הכחול.איתמר נרתע מעט כשקירבתי

את אצבעי אליו,אבל צחק כשמרחתי את אפו בדבש כחול.ראיתי שהוא נאבק עם עצמו,

ולא הבנתי על מה.לפתע הוא לפת את סנטרי,קרב אליי בתנועה מהירה,ונשק לי."א-אני

מצ-מצטער אני ל-לא יודע מה ק-קרה לי..."הוא גמגם.חייכתי ונישקתי אותו נשיקה,

שארכה אולי ימים,שעות..."אני אוהב אותך,אן מקאליסטר."אמר."גם אני אוהבת אותך,

איתמר נונייז."נשקתי לו,והוא נשק לי.הייתה אהבה אמיתית באוויר.לפתע הנשיקה נעצרה,

ושנינו קפאנו למראה הנער שהתהלך מולנו בנינוחות,על פניו מבט קשה לפיענוח.

		הפרק הבא