עינויי וולדמורט

שיחקתי מחבואים עם חברות בפארק. חברתי ליה היתה הסופרת.כל הבנות רצו וצחקקו ומיהרו למצוא מקום מחבוא מעולה. פתאום ליה הפסיקה לספור. חברותי הפסיקו לרוץ. אפילו חברתי מאי קפאה בדילוג ענק באויר.הזמן קפא. ואני היחידה שלא.

אוי לא. "אימפריו!" שמעתי קול חלקלק. "הקשיבי לי טוב..." אמר הקול. קהות חושים תקפה אותי, ונזכרתי בהארי פוטר, הספר שקראתי לא מזמן וזיהיתי בשבריר השניה שלא צייתתי לקול את הקללה המהפנטת."את שלי...העפעפיים שלך ניהיים יותר

ויותר כבדים... את נרדמת!" במילה האחרונה קרסתי לרגלי וולדמורט המרוצה. הוא הרים אותי בשרביטו וגרם לגופי הרדום לרחף כמה סנטימטרים מעליו.הושלכתי למרתף חשוך וקר."אובסקורו!" שמעתי את לוציוס מאלפוי צועק. "אז אותך וולדמורט

שלח לענות אותי,הא?"אמרתי. לחש אילם שהוא כנראה שתק פגע בי, כי אז לא יכולתי לזוז."מה אמרת,עלמתי? אני חושב שאני צריך לספר לך משהו..." הייתי דרוכה."קרושיו!" הקללה פגעה בי חזק כיוון שלוציוס היה קרוב אליי, מאוד קרוב. לא יכולתי

לזוז,אז מרוב סבל,איבדתי את ההכרה.כשהתעוררתי אז כל הקללות הפסיקו, למעט אובסקורו,אימפריו ושתק. מעולה! עכשיו וולדמורט שולט בי,אני נתונה לחסדיו של וולדמורט,אני משותקת, על סף עילפון ולא רואה כלום. פתאום הרגשתי שמישהו

מנטרל את כל הקללות."רק אימפריו יעזור פה... אימפריו!" הפעם בלטריקס לסטריינג' שלטה בי."אווו,וגם אובסקורו!!!" עכשיו בלטריקס שלטה בי ולא ראיתי דבר."ילדה,את מהופנטת עכשיו.ואין לך שום דבר לעשות בנידון.האם זה נכון שאת רוצה

לכבול את עצמך בחבל את התקרה, להתלות שם חסרת אונים,ובנוסף לכל להתעלף כאן,מול כל אוכלי המוות?"הייתי ליד שולחן אוכלי המוות, כשקללת האובסקורו נוטרלה.אוכל מוות הושיט לי חבל ולקחתי אותו. "היא חלשה... כל כך חלשה..."אמר

לוציוס והביט בי בהנאה ממלאה אחרי הוראותיה של בלטריקס.הייתי כבר תלויה בלי יכולת להתחרט."התעלפי." מילותיו החודרות של לוציוס מאלפוי חילחלו לתוכי ואילצו את נשמתי לעלף אותי.כשהתעוררתי הייתי עדיין תלויה,ופנים שחורים ומעורפלים

רכנו מעליי. "שאב את נשמתה!!!!" קרא וולדמורט. הסוהרסן ריחף מעלי ונשק לי.זו לא הייתה סתם נשיקה. זו הייתה נשיקה קטלנית, והבנתי שהסוהרסן שאב את נשמתי דרך הפה שלי."אנרביט!" לוציוס כישף אותי. המומה מהכישוף נרדמתי תלויה

באוויר. כשהתעוררתי הבנתי שהטילו עליי לחש לגילימנס כשישנתי."אוהו,כמה זכרונות!"אמר לוציוס."בטח לא יזיק אם אמחק מהנערה כמה! זה יפנה מקום בשביל אדון האופל לזרוע כאן המון הרס!והיא תאבד הכרה שתראה אותנו,כי היא לא תזכור!

אוהו! אני רואה שהיא תמיד מרגישה שברירית נורא!אוקיי דיי עם השטויות.אובליוויאטה!"לא הבנתי מי האנשים האלה,הרי לפני כמה רגעים הייתי עם ליה, מאי, מוריה, עומר, לביא והלנה בפארק.ראיתי שאני תלויה באויר וכל הגוף שלי כאב

נורא(קללת קרושיו אילמת). לפתע ראיתי את האיש הכי מפחיד,עם שיער בלונדיני,מבט מתנשא, וחזות של "אני הולך להרוג אותך"(לוציוס מאלפוי). נבהלתי נורא ואיבדתי את ההכרה.כשהתעוררתי, כל הזכרונות חזרו אליי ושכבתי במרתף.הייתי

מושפעת מלגילימנס אובסקורו ואימפריו ללוציוס."לויקורפוס!אינקרצרוס! לפתע הייתי כבולה לתקרה בחבלים.פתאום דם התחיל לנזול ממני.המון דם. הזדעזעתי כשגיליתי שכישפו אותי בסקטומסמפרה."אני מתה. אני מתה."

		הפרק הבא